id
stringlengths
1
7
url
stringlengths
31
573
title
stringlengths
1
98
text
stringlengths
1
169k
clean_text
stringlengths
0
167k
2225738
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%98%D7%9F
בנזוציקלוהפטן
בנזוציקלוהפטנים הם ציקלוהפטנים המחוברים לטבעות בנזן. לרובם יש שתי טבעות בנזן, והן נקראות דיבנזוציקלוהפטנים. בנזוציקלוהפטנים אחדים משמשים כטיפול תרופתי, כגון אנטיהיסטמינים, אנטיכולינרגים, נוגדות דיכאון, ונוגדות קולטני סרוטונין. דוגמאות מכילות: אנטיהיסטמינים ונוגדות קולטני סרוטונין אזאטדין דסלורטדין לורטדין רופטדין ציפרוהפטדין קטוטיפן פיזוטיפן תרופות אנטיכולינרגיות דפטרופין נוגדי פרכוסים אוקסיטריפטילין תרופות נוגדות דיכאון ואנטיכולינרגיות אמינפטין אמיטריפטילין נורטריפטילין נוקסיפטילין אוקריפטילין פרוטריפטילין אחרות ציקלובנזפרין אינטריפטילין קישורים חיצוניים Benzocycloheptenes at the U.S. National Library of Medicine Medical Subject Headings (MeSH) תרופות
בנזוציקלוהפטנים הם ציקלוהפטנים המחוברים לטבעות בנזן. לרובם יש שתי טבעות בנזן, והן נקראות דיבנזוציקלוהפטנים.בנזוציקלוהפטנים אחדים משמשים כטיפול תרופתי, כגון אנטיהיסטמינים, אנטיכולינרגים, נוגדות דיכאון, ונוגדות קולטני סרוטונין.דוגמאות מכילות: אנטיהיסטמינים ונוגדות קולטני סרוטונין אזאטדין דסלורטדין לורטדין רופטדין ציפרוהפטדין קטוטיפן פיזוטיפן תרופות אנטיכולינרגיות דפטרופין נוגדי פרכוסים אוקסיטריפטילין תרופות נוגדות דיכאון ואנטיכולינרגיות אמינפטין אמיטריפטילין נורטריפטילין נוקסיפטילין אוקריפטילין פרוטריפטילין אחרות ציקלובנזפרין אינטריפטיליןקישורים חיצוניים Benzocycloheptenes at the U.S. National Library of Medicine Medical Subject Headings (MeSH)תרופות
2225765
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D
יהדות הקרפטים
רותניה הקרפטית הוא אזור במערב אוקראינה שהיום ומשתרע על שטח של כ-12,800 קמ"ר. האזור מרובה תרבויות ומרובה אתניות. יהודים הגיעו אליו מהצפון ומהדרום בעקבות פרעות בהם. באזור התפתחו קהילות יהודיות רבות ורבנים בני שושלות רבנים ידועות התיישבו באזור. היסטוריה של התיישבות היהודים רותניה הקרפטית או מחוז זקרפטיה באוקראינית Закарпатська область - זקרפטסקה אובלאסט בהונגרית Kárpátontúli terület ו-Kárpátalja ברוסינית Подкарпатьска област בסלובקית ובצ'כית akarpatská oblasť האזור ידוע גם כטרנסקרפטיה, קרפטורוס וסאב-קרפטיה בפי תושבי המחוז.Transcarpathia is a multicultural and a multiethnic region. היסטוריה יהודים התיישבו באזור קרפטורוס או טרנסקרפטיה כבר במאה ה-15. שליטים מקומיים אפשרו לאזרחים יהודים להחזיק בקרקע ולעסוק במלאכות רבות שהיו מנועים מהם במקומות אחרים. יהודים שהתיישבו באזור הקימו קהילות שבנו בתי כנסת גדולים, בתי ספר, בתי דפוס, עסקים מגוונים, תעשיית עץ חקלאות וכרמים. עד סוף המאה ה-19 חיו באזור כ-150,000 יהודי . עדויות כתובות ראשונות להימצאות של יהודים באזור קיימות החל מהמאה ה-17 לאחר שבעקבות פרעות חמלניצקי נמלטו יהודים לאזור הקרפטים בלחץ תושבי פולין שראו בהם מתחרים כלכליים. בסוף הרבע הראשון של המאה ה-18 נספרו בחבל כ-450 יהודים השייכים לכ-100 משפחות. לאחר חלוקת פולין בשנת 1772 והפיכתה של גליציה לחלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית גבר זרם המהגרים היהודים מגליציה ואז גם ממוראביה ואוסטריה התיישבו יהודים באזור. נהוג בקרב החוקרים המערביים שכתבו על הקרפטו-רוסינים לראות בהם "הנשכחים ביותר בקרב הנשכחים". מעט ידוע במערב על התפתחויות הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות של רוס' תחתית, במיוחד לפני 1918. עם זאת, נכתבה כמות עצומה של חומר בשפות מזרח אירופה על אזור זה, כך שכבר בשנת 1931 הלינגוויסט הסלאבי המפורסם רומן יקובסון כתב: "בכל העולם הסלאבי המזרחי, כמעט אין אזור שולי אחר אשר חקרו את העבר שלו באהדה ובדייקנות כמו קרפתו-רוסיה". במהלך מלחמת העולם הראשונה גרמה ההתקפה הרוסית לגל פליטים יהודים מגליציה לאזור ויותר מאוחר בעקבות פלישת רומניה לבוקובינה ומולדביה גרם לגל נוסף של פליטים יהודים להגיע מדרום. יהדות אוברלנד רוזנויות ממלכת הונגריה. רוזנויות טרנצ'ן, ניטרה, פוסוני, מושון ושופרון בצפון-מערב הממלכה היו מוקד התיישבות היהודים שבאו ממוראביה ואוסטריה במאה ה-18. במובן הרחב ביותר, 'אוברלנד' מתייחסת בערך למחוזות שמקו שופרון (ולא למטה מכך) ועד לאונג. יהדות אוברלנד הוא כינוי לקהילות היהודיות שהתקיימו בצפון-מערב ממלכת הונגריה ההיסטורית, ובאותו חבל ארץ לאחר שהועבר לצ'כוסלובקיה ולאוסטריה, מסוף המאה ה-17 ועד לשואה. חָדָשׁ!!: זקרפטיה ויהדות אוברלנד · ראה עוד » יהדות אונטרלנד יהודים במוקצ'בו, 1938. יהדות אונטרלנד (כתיב מיושן: אונטערלאנד) הוא הכינוי לקהילות היהודיות שהתקיימו בצפון-מזרח ממלכת הונגריה ההיסטורית, ובאותו חבל ארץ לאחר שהועבר לצ'כוסלובקיה ורומניה, מהמאה ה-18 ועד לשואה.[1] יהדות נאולוגית (בהונגרית: neológ irányzat, "הפלג הנאולוגי") הוא הכינוי השגור לחברי אחד משני ארגוני הקהילות הגדולים ביהדות הונגריה.[1] היהדות החרדית בקרפטורוס בין המלחמות הייתה רותניה הקרפטית מרכז חשוב של היהדות החרדית כולל קבוצות חסידיות. רבנים ידועים רבים חיו כאן ניהלו ישיבות והחזיקו חצרות. קבוצות אלו התחרו לעתים קרובות זו בזו, היתה גם תחרות בין הקבוצות החילוניות השונות. תחילת המאה ה-20 כמאה אלף יהודים התגוררו בחבל במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, עד גירושם באביב 1944 לאושוויץ. מפקד האוכלוסין האחרון של השלטון האוסטרו הונגרי התקיים ב-1910 ונמנו בו 129,000 יהודים. ארבעה מחוזות שהיו בשטחה של רותניה הקרפטית אונג, ברג, אוגוצה ומאראמארוש . מחוזות אוגוצה ומארמארוש חולקו בין צ'כוסלובקיה ורומניה בשנת 1920 לאחר התפוררות האימפריה האוסטרו-הונגרית עם הפסדה במלחמת העולם הראשונה. האזורים שנכללו במפקדים שונים במעט ממפקד למפקד בהתאם למדינה שבריבונותה היה המחוז. * כולל דרום מרמורש וחלקו הדרומי של אזור אוגוצ'ה. הונגריה סיפחה את חלקיה הצפוניים של המדינה הרותנית קצרת הימים של קרפטו-אוקראינה ב-1939, ואת חלקיה הצפוניים של רומניה ב-1940-טרנסילבניה. החלקים הצפוניים שייכים כעת לאוקראינה כמדינה יורשת של ברית המועצות. אונג וברג היו חלק מצ'כוסלובקיה לאחר 1920 מלבד חלק קטן מברג שנשאר בגבולות הונגריה. הונגריה סיפחה את חלקיהן התחתונים או הדרומיים מצ'כוסלובקיה ב-1938 ואת חלקיהם העליונים או הצפוניים מקרפטורוס ב-1939. חלוקת היהודים בזקרפטיה לאזורים על פי מפקד אוכלוסין משנת 1910 בשנת 1921 כ-27% מיהודי רוסיה התת-קרפטית חיו מחקלאות כך שאחוז האיכרים היהודים היה הגבוה ביותר בכל אירופה. במפקדי האוכלוסין של 1921 ו-1930, 87 ו-93 אחוזים בהתאמה מכלל היהודים קרפטורוס תפסו את הלאום שלהם כיהודים . זו נחשבת לקבוצה הפחות מתבוללת דוברת יידיש בצ'כוסלובקיה. מחקרים היסטוריים מספקים עדויות רבות לכך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יחסי רותנים-יהודים היו בדרך כלל טובים. ב-1939, רישומי מפקד האוכלוסין הראו כי 80,000 יהודים חיו במחוז האוטונומי של קרפטורוס. יחסם של חלק מהרותנים לשכניהם היהודים מוצג בצורה חיה במחזה של אולכסנדר דוכנוביץ' (1803–1865), המעלות חשובה יותר מעושר המתודרך כאן, כמו גם בטריפטיכון הסיפור הקצר Golet v údolí מאת איבן אולברכט . בניגוד לאזורים אחרים באוקראינה, בקרפטורוס לא היו מהומות נגד יהודים או פוגרומים . מוסדות דת רבנים ראשוני הרבנים בערים הגדולות ובקהילות הקטנות בחבל היו יוצאי פולין ששימשה עורף אינטלקטואלי של הממסד הרבני בקרפטורוס. עם שיפור דרכי הגישה מערבה והתחזקות היסודות הלאומניים הונגריים גדל הצורך ברבנים ששלטו בהונגרית והיו בקיאים בהלכות הארץ. ישיבת פרסבורג התחזקה והתפתחה ודאגה למשרות לבוגריה החרדים חדורי התרבות הגרמנית בקהילות ברחבי קרפטורוס. הם פיתחו רשת ישיבות והחדירו אל החבל את השמרנות החרדית של מערב סלובקיה והונגריה ונאבקו נגד הזרם העממי החסידי.מחלוקות נתגלעו בין רבנים יוצאי אוברלנד ההונגריים לבין אלה יוצאי פולין וגליציה במיוחד. המחלוקות לא היו רק מחלוקות בין חסידים למתנגדים אלא היה זה מאבק בין אורחות חיים שונים וכללו גם יסודות פולקלוריסטיים כמו צורת הלבוש, מנהגי טבילה במקווה וסגנון התפילה. תהליך המדיאריזציה שכפו השלטונות על המיעוטים הלא הונגרייםסחף גם חלק מהממסד משה שרייבר-סופר בעל החת"ם סופר רבה של פרסבורג, ברטיסלבה נחשב בזמנו לגדול רבני אירופה. בתי כנסת השואה במהלך מלחמת העולם השנייה סבלו היהודים מקשיים כלכליים לאחר שנושלו מרכושם ולא הורשו לעסוק במקצועותיהם. ממשלת הונגריה וגורמיה הפשיסטים מילאו תפקיד בולט ברדיפת והרג יהודים עוד מתחילת המלחמה. החל משנת 1939 התקבלו חוקים דרקוניים שאסרו על יהודים ללכת לבית הספר או להפעיל את העסקים הקודמים שלהם. ואז, בקיץ 1941, גירשו השלטונות ההונגרים כ-18,000 יהודים מרותיניה הקרפטית למחוז גליציה של פולין-אוקראינה. זה נעשה במסווה של גירוש פליטים זרים, אך בפועל רוב המגורשים היו ממשפחות שחיו באזור במשך 50–100 השנים הקודמות. רבים שאולי היו מסוגלים להוכיח את תושבותם לטווח ארוך נלקחו מבלי שניתנה להם ההזדמנות. רוב המגורשים נמסרו מיד ליחידות האיינזצגרופן הגרמניות הנאציות בקמינץ פודולסק ונורו במכונות ירייה במשך תקופה של שלושה ימים בסוף 1941. כמה אלפי אחרים פשוט הושארו לנפשם לאחר שנדחקו מעבר לגבול לגליציה, באזור ליד קמינץ פודולסק. הרוב המכריע של קבוצה זו נספה לאחר מכן במהלך השנתיים הבאות בגטאות ובמחנות מוות עם תושבים יהודים אחרים של האזור. אותם יהודים שהתמזל מזלם להימנע מהגירושים של 1941 עמדו בפני מחסור נוסף תחת השלטון ההונגרי. גברים בגיל העבודה גויסו לכנופיות עובדי עבדים ששיעור גבוה בהן נספו. השרידים הוחזרו בסופו של דבר לבתיהם בזמן כדי לסבול מגירוש למחנות ריכוז תחת השלטון הנאצי לאחר 1944. לאחר נפילת השלטון ההונגרי החל שלב הפתרון הסופי של יהדות הונגריה באופן מהיר והורחב גם לקרפטורוס. באפריל 1944 הוקמו בערים ברותניה 17 גטאות ראשיים. 144,000 יהודים רוכזו והוחזקו שם. החל מ-15 במאי 1944: 14,000 יהודים הוצאו מהאתרים הללו לאושוויץ מדי יום עד לגירוש האחרון ב-7 ביוני 1944. הטבלה הבאה מציגה את רכבות המוות שמקורן בארבעת המחוזות הללו שעברו דרך קאסה ( קושיצה ). (כמה גברים יהודים היו בעבודות כפייה (munkaszolgálat); כמה רכבות לא עברו דרך קאסה; וכמה יהודים מהאזור נאלצו לעלות על רכבות שיצאו ממחוזות שכנים): עד יוני 1944 הושמדו כמעט כל היהודים מהגטאות של רותניה הקרפטית, יחד עם יהודים הונגרים אחרים. מתוך יותר מ-100,000 יהודים מקרפטורוס כ-90,000 נרצחו. פרט לאלה שהצליחו לברוח, רק מספר קטן של יהודים ניצלו על ידי רותנים שהסתירו אותם. לאחר מלחמת העולם השנייה המספר המשוער של יהודים מהאזור ששרדו היה 15,000–20,000 איש. רובם עזבו את קרפטורוס לפני סגירת הגבולות הסובייטיים החדשים בסתיו 1945 כך שנותרו רק 4,000 יהודים בשנת 1948. בזמן המפקד הראשון שלאחר מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, בשנת 1959, עמד מספר היהודים במחוז זכרפטיה על 12,569 רובם היו מהגרים מחלקים אחרים של ברית המועצות. לאחר מלחמת העולם השניה ומשהורד מסך הברזל על השטחים שנותרו בידי ברית המועצות ,נותרו בקרפטורוס יהודים בעיקר בערים הגדולות. לאחר פתיחת מסך הברזל רבים מיהודי קרפטורוס עזבו את האזור חלקם הצליחו להגיע לארה"ב ורובם הגיעו לישראל. כמה אלפי יהודים היגרו לארצות הברית ולישראל במהלך שנות ה-70 בעקבות תיקון ג'קסון-וניק, בעוד שכמה מהם נסעו להונגריה. המפקד הסובייטי האחרון ב-1989 נמצאו 2,700 יהודים באזור שגם הם עזבו את קרפטורוס לישראל או לארה"ב. כיום שרדו כמה בתי כנסת בערים הבאות יש בתי כנסת שהיו קיימים לפני מלחמת העולם השנייה: חוסט היסטוריה של היהודים בבלארוס תולדות היהודים בהונגריה תולדות היהודים ברוסיה ובברית המועצות תולדות היהודים באוקראינה יהודי אוברלנדר תולדות היהודים בסלובקיה היסטוריה של היהודים בצ'כיה רשימת יהודים מרוסיה, אוקראינה ובלארוס הנצחת הקהילה אישים יוצאי המחוז משואה חמישית: שרה פישמן נולדה בשנת 1927 בנרצניצה שבאזור טרנסקרפטיה בצ'כוסלובקיה (כיום באוקראינה) למשפחה חסידית שומרת מצוות בת 10 נפשות. האב גדליה דוד שלח את שרה ושתי אחיותיה הגדולות, הינדה ורבקה, לבני משפחה בבודפשט שבהונגריה, אך השלוש לא הגיעו ליעדן- הן הורדו מהרכבת והועברו לגטו הלמי, שם רוכזו בבית הכנסת המקומי,משם לגטו נוד'סולוש . מהגטו נשלחו שרה ואחיותיה לאושוויץ. שם התאחדו עם אחותן הקטנה פנינה, אך הינדה חלתה ואושפזה בצריף החולים. בשלב זה כבר הייתה שרה באושוויץ מספיק זמן כדי להבין שמי שאושפז בצריף הזה, לא ייצא ממנו בחיים. היא לא ראתה את הינדה שוב. שרה עבדה בניקוי המקלחות ובפינוי חפצי הערך שאולצו היהודים להותיר אחריהם לפני שהוכנסו לתאי הגזים. היא עברה סלקציה בעקבותיה הופרדה משתי אחיותיה ונשלחה ברכבת לעבודות כפיה מחוץ לאושוויץ. שרה הועברה למחנה ברגן-בלזן, ולאחר שלושה חודשים הועלתה על קרונות דחוסים והוסעה במשך שלושה שבועות ללא יעד. לבסוף הורדו שרה ויתר הנוסעים מהרכבת באזור מיוער. שומריהם הגרמנים נעלמו, והאסירים שוחררו. היא הגיעה לשוודיה ושהתה בשיקום במשך חצי שנה. נודע לה ששתיים ראו גם זקרפטיה פנקס הקהילות הונגריה https://books.google.co.il/books?id=M60JAQAAIAAJ&pg=PA315&lpg=PA315&dq=%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%98&source=bl&ots=bJRnr-8Rcu&sig=ACfU3U3DKf-wqotGLsChySSjacsvRwlHCQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiJ-77wzpr_AhW17rsIHbixAS44RhDoAXoECBEQAw הפניות הנרי אברמסון, זיכרון קולקטיבי וזהות קולקטיבית: יהודים, רוסינים והשואה, קרפטו-רוסין אמריקאי, כרך. 17 (1994), מס. 3. אלכסנדר דוכנוביץ', סגולה חשובה יותר מעושר (תורגם על ידי איליין רוסינקו), מונוגרפיות מזרח אירופה, 1995, 85 עמ', . מיכאל מיטסל, "פעילותו של "הג'וינט" במוקאצ'בו בשנים 1944 - 1945 והיחס הסובייטי אליו ב-1953", יהודים ברוסיה ובמזרח אירופה, 1(58)2007 . אגנס סאגווארי , מחקרים על ההיסטוריה של שואת הונגריה, בודפשט, Napvilag, 2002.ISBN 963-9350-10-9, 151 עמ'. (באנגלית) Tanulmanyok a magyarorszagi holokauszt törteneteböl, בודפשט, Napvilag, 2002.ISBN 963-9350-01-X, 132 עמ'. (בהונגרית) ד"ר אגנס סגווארי, "השואה בקרפטו-רותניה" היסטוריון מנתח את מקומה של רותניה הקרפטית ב- irredentism ההונגרית, הזיוף המדעי של רשומות מפקד האוכלוסין, השפעת הממשל ההונגרי, סקירה ארכיונית עם תיעוד מלא. מאגר ידע קרפטו-רוסין יהודים אוקראינים יהודים בברית המועצות יהודים בהונגריה
רותניה הקרפטית הוא אזור במערב אוקראינה שהיום ומשתרע על שטח של כ-12,800 קמ"ר. האזור מרובה תרבויות ומרובה אתניות. יהודים הגיעו אליו מהצפון ומהדרום בעקבות פרעות בהם. באזור התפתחו קהילות יהודיות רבות ורבנים בני שושלות רבנים ידועות התיישבו באזור.היסטוריה של התיישבות היהודים רותניה הקרפטית או מחוז זקרפטיה באוקראינית Закарпатськаобласть - זקרפטסקה אובלאסט בהונגרית Kárpátontúli terület ו-Kárpátalja ברוסינית Подкарпатьска област בסלובקית ובצ'כית akarpatská oblasť האזור ידוע גם כטרנסקרפטיה, קרפטורוס וסאב-קרפטיה בפי תושבי המחוז.Transcarpathia is a multicultural and a multiethnic region.היסטוריה יהודים התיישבו באזור קרפטורוס או טרנסקרפטיה כבר במאה ה-15. שליטים מקומיים אפשרו לאזרחים יהודים להחזיק בקרקע ולעסוק במלאכות רבות שהיו מנועים מהם במקומות אחרים. יהודים שהתיישבו באזור הקימו קהילות שבנו בתי כנסת גדולים, בתי ספר, בתי דפוס, עסקים מגוונים, תעשיית עץ חקלאות וכרמים. עד סוף המאה ה-19 חיו באזור כ-150,000 יהודי . עדויות כתובות ראשונות להימצאות של יהודים באזור קיימות החל מהמאה ה-17 לאחר שבעקבות פרעות חמלניצקי נמלטו יהודים לאזור הקרפטים בלחץ תושבי פולין שראו בהם מתחרים כלכליים. בסוף הרבע הראשון של המאה ה-18 נספרו בחבל כ-450 יהודים השייכים לכ-100 משפחות. לאחר חלוקת פולין בשנת 1772 והפיכתה של גליציה לחלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית גבר זרם המהגרים היהודים מגליציה ואז גם ממוראביה ואוסטריה התיישבו יהודים באזור.נהוג בקרב החוקרים המערביים שכתבו על הקרפטו-רוסינים לראות בהם "הנשכחים ביותר בקרב הנשכחים". מעט ידוע במערב על התפתחויות הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות של רוס' תחתית, במיוחד לפני 1918. עם זאת, נכתבה כמות עצומה של חומר בשפות מזרח אירופה על אזור זה, כך שכבר בשנת 1931 הלינגוויסט הסלאבי המפורסם רומן יקובסון כתב: "בכל העולם הסלאבי המזרחי, כמעט אין אזור שולי אחר אשר חקרו את העבר שלו באהדה ובדייקנות כמו קרפתו-רוסיה".במהלך מלחמת העולם הראשונה גרמה ההתקפה הרוסית לגל פליטים יהודים מגליציה לאזור ויותר מאוחר בעקבות פלישת רומניה לבוקובינה ומולדביה גרם לגל נוסף של פליטים יהודים להגיע מדרום.יהדות אוברלנד רוזנויות ממלכת הונגריה. רוזנויות טרנצ'ן, ניטרה, פוסוני, מושון ושופרון בצפון-מערב הממלכה היו מוקד התיישבות היהודים שבאו ממוראביה ואוסטריה במאה ה-18. במובן הרחב ביותר, 'אוברלנד' מתייחסת בערך למחוזות שמקו שופרון (ולא למטה מכך) ועד לאונג. יהדות אוברלנד הוא כינוי לקהילות היהודיות שהתקיימו בצפון-מערב ממלכת הונגריה ההיסטורית, ובאותו חבל ארץ לאחר שהועבר לצ'כוסלובקיה ולאוסטריה, מסוף המאה ה-17 ועד לשואה.חָדָשׁ!!: זקרפטיה ויהדות אוברלנד · ראה עוד »יהדות אונטרלנד יהודים במוקצ'בו, 1938. יהדות אונטרלנד (כתיב מיושן: אונטערלאנד) הוא הכינוי לקהילות היהודיות שהתקיימו בצפון-מזרח ממלכת הונגריה ההיסטורית, ובאותו חבל ארץ לאחר שהועבר לצ'כוסלובקיה ורומניה, מהמאה ה-18 ועד לשואה.[1]יהדות נאולוגית (בהונגרית: neológ irányzat, "הפלג הנאולוגי") הוא הכינוי השגור לחברי אחד משני ארגוני הקהילות הגדולים ביהדות הונגריה.[1]היהדות החרדית בקרפטורוס בין המלחמות הייתה רותניה הקרפטית מרכז חשוב של היהדות החרדית כולל קבוצות חסידיות. רבנים ידועים רבים חיו כאן ניהלו ישיבות והחזיקו חצרות. קבוצות אלו התחרו לעתים קרובות זו בזו, היתה גם תחרות בין הקבוצות החילוניות השונות.תחילת המאה ה-20 כמאה אלף יהודים התגוררו בחבל במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, עד גירושם באביב 1944 לאושוויץ. מפקד האוכלוסין האחרון של השלטון האוסטרו הונגרי התקיים ב-1910 ונמנו בו 129,000 יהודים. ארבעה מחוזות שהיו בשטחה של רותניה הקרפטית אונג, ברג, אוגוצה ומאראמארוש .מחוזות אוגוצה ומארמארוש חולקו בין צ'כוסלובקיה ורומניה בשנת 1920 לאחר התפוררות האימפריה האוסטרו-הונגרית עם הפסדה במלחמת העולם הראשונה. האזורים שנכללו במפקדים שונים במעט ממפקד למפקד בהתאם למדינה שבריבונותה היה המחוז. * כולל דרום מרמורש וחלקו הדרומי של אזור אוגוצ'ה.הונגריה סיפחה את חלקיה הצפוניים של המדינה הרותנית קצרת הימים של קרפטו-אוקראינה ב-1939, ואת חלקיה הצפוניים של רומניה ב-1940-טרנסילבניה. החלקים הצפוניים שייכים כעת לאוקראינה כמדינה יורשת של ברית המועצות.אונג וברג היו חלק מצ'כוסלובקיה לאחר 1920 מלבד חלק קטן מברג שנשאר בגבולות הונגריה. הונגריה סיפחה את חלקיהן התחתונים או הדרומיים מצ'כוסלובקיה ב-1938 ואת חלקיהם העליונים או הצפוניים מקרפטורוס ב-1939. חלוקת היהודים בזקרפטיה לאזורים על פי מפקד אוכלוסין משנת 1910בשנת 1921 כ-27% מיהודי רוסיה התת-קרפטית חיו מחקלאות כך שאחוז האיכרים היהודים היה הגבוה ביותר בכל אירופה. במפקדי האוכלוסין של 1921 ו-1930, 87 ו-93 אחוזים בהתאמה מכלל היהודים קרפטורוס תפסו את הלאום שלהם כיהודים . זו נחשבת לקבוצה הפחות מתבוללת דוברת יידיש בצ'כוסלובקיה. מחקרים היסטוריים מספקים עדויות רבות לכך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יחסי רותנים-יהודים היו בדרך כלל טובים. ב-1939, רישומי מפקד האוכלוסין הראו כי 80,000 יהודים חיו במחוז האוטונומי של קרפטורוס. יחסם של חלק מהרותנים לשכניהם היהודים מוצג בצורה חיה במחזה של אולכסנדר דוכנוביץ' (1803–1865), המעלות חשובה יותר מעושר המתודרך כאן, כמו גם בטריפטיכון הסיפור הקצר Golet v údolí מאת איבן אולברכט . בניגוד לאזורים אחרים באוקראינה, בקרפטורוס לא היו מהומות נגד יהודים או פוגרומים .מוסדות דתרבנים ראשוני הרבנים בערים הגדולות ובקהילות הקטנות בחבל היו יוצאי פולין ששימשה עורף אינטלקטואלי של הממסד הרבני בקרפטורוס. עם שיפור דרכי הגישה מערבה והתחזקות היסודות הלאומניים הונגריים גדל הצורך ברבנים ששלטו בהונגרית והיו בקיאים בהלכות הארץ. ישיבת פרסבורג התחזקה והתפתחה ודאגה למשרות לבוגריה החרדים חדורי התרבות הגרמנית בקהילות ברחבי קרפטורוס. הם פיתחו רשת ישיבות והחדירו אל החבל את השמרנות החרדית של מערב סלובקיה והונגריה ונאבקו נגד הזרם העממי החסידי.מחלוקות נתגלעו בין רבנים יוצאי אוברלנד ההונגריים לבין אלה יוצאי פולין וגליציה במיוחד. המחלוקות לא היו רק מחלוקות בין חסידים למתנגדים אלא היה זה מאבק בין אורחות חיים שונים וכללו גם יסודות פולקלוריסטיים כמו צורת הלבוש, מנהגי טבילה במקווה וסגנון התפילה. תהליך המדיאריזציה שכפו השלטונות על המיעוטים הלא הונגרייםסחף גם חלק מהממסדמשה שרייבר-סופר בעל החת"ם סופר רבה של פרסבורג, ברטיסלבה נחשב בזמנו לגדול רבני אירופה.בתי כנסתהשואה במהלך מלחמת העולם השנייה סבלו היהודים מקשיים כלכליים לאחר שנושלו מרכושם ולא הורשו לעסוק במקצועותיהם.ממשלת הונגריה וגורמיה הפשיסטים מילאו תפקיד בולט ברדיפת והרג יהודים עוד מתחילת המלחמה.החל משנת 1939 התקבלו חוקים דרקוניים שאסרו על יהודים ללכת לבית הספר או להפעיל את העסקים הקודמים שלהם. ואז, בקיץ 1941, גירשו השלטונות ההונגרים כ-18,000 יהודים מרותיניה הקרפטית למחוז גליציה של פולין-אוקראינה. זה נעשה במסווה של גירוש פליטים זרים, אך בפועל רוב המגורשים היו ממשפחות שחיו באזור במשך 50–100 השנים הקודמות. רבים שאולי היו מסוגלים להוכיח את תושבותם לטווח ארוך נלקחו מבלי שניתנה להם ההזדמנות. רוב המגורשים נמסרו מיד ליחידות האיינזצגרופן הגרמניות הנאציות בקמינץ פודולסק ונורו במכונות ירייה במשך תקופה של שלושה ימים בסוף 1941. כמה אלפי אחרים פשוט הושארו לנפשם לאחר שנדחקו מעבר לגבול לגליציה, באזור ליד קמינץ פודולסק. הרוב המכריע של קבוצה זו נספה לאחר מכן במהלך השנתיים הבאות בגטאות ובמחנות מוות עם תושבים יהודים אחרים של האזור. אותם יהודים שהתמזל מזלם להימנע מהגירושים של 1941 עמדו בפני מחסור נוסף תחת השלטון ההונגרי. גברים בגיל העבודה גויסו לכנופיות עובדי עבדים ששיעור גבוה בהן נספו. השרידים הוחזרו בסופו של דבר לבתיהם בזמן כדי לסבול מגירוש למחנות ריכוז תחת השלטון הנאצי לאחר 1944.לאחר נפילת השלטון ההונגרי החל שלב הפתרון הסופי של יהדות הונגריה באופן מהיר והורחב גם לקרפטורוס. באפריל 1944 הוקמו בערים ברותניה 17 גטאות ראשיים. 144,000 יהודים רוכזו והוחזקו שם. החל מ-15 במאי 1944: 14,000 יהודים הוצאו מהאתרים הללו לאושוויץ מדי יום עד לגירוש האחרון ב-7 ביוני 1944.הטבלה הבאה מציגה את רכבות המוות שמקורן בארבעת המחוזות הללו שעברו דרך קאסה ( קושיצה ). (כמה גברים יהודים היו בעבודות כפייה (munkaszolgálat); כמה רכבות לא עברו דרך קאסה; וכמה יהודים מהאזור נאלצו לעלות על רכבות שיצאו ממחוזות שכנים):עד יוני 1944 הושמדו כמעט כל היהודים מהגטאות של רותניה הקרפטית, יחד עם יהודים הונגרים אחרים. מתוך יותר מ-100,000 יהודים מקרפטורוס כ-90,000 נרצחו. פרט לאלה שהצליחו לברוח, רק מספר קטן של יהודים ניצלו על ידי רותנים שהסתירו אותם.לאחר מלחמת העולם השנייה המספר המשוער של יהודים מהאזור ששרדו היה 15,000–20,000 איש. רובם עזבו את קרפטורוס לפני סגירת הגבולות הסובייטיים החדשים בסתיו 1945 כך שנותרו רק 4,000 יהודים בשנת 1948. בזמן המפקד הראשון שלאחר מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, בשנת 1959, עמד מספר היהודים במחוז זכרפטיה על 12,569 רובם היו מהגרים מחלקים אחרים של ברית המועצות. לאחר מלחמת העולם השניה ומשהורד מסך הברזל על השטחים שנותרו בידי ברית המועצות ,נותרו בקרפטורוס יהודים בעיקר בערים הגדולות.לאחר פתיחת מסך הברזל רבים מיהודי קרפטורוס עזבו את האזור חלקם הצליחו להגיע לארה"ב ורובם הגיעו לישראל.כמה אלפי יהודים היגרו לארצות הברית ולישראל במהלך שנות ה-70 בעקבות תיקון ג'קסון-וניק, בעוד שכמה מהם נסעו להונגריה. המפקד הסובייטי האחרון ב-1989 נמצאו 2,700 יהודים באזור שגם הם עזבו את קרפטורוס לישראל או לארה"ב.כיום שרדו כמה בתי כנסת בערים הבאות יש בתי כנסת שהיו קיימים לפני מלחמת העולם השנייה: חוסט היסטוריה של היהודים בבלארוס תולדות היהודים בהונגריה תולדות היהודים ברוסיה ובברית המועצות תולדות היהודים באוקראינה יהודי אוברלנדר תולדות היהודים בסלובקיה היסטוריה של היהודים בצ'כיה רשימת יהודים מרוסיה, אוקראינה ובלארוסהנצחת הקהילהאישים יוצאי המחוז משואה חמישית: שרה פישמןנולדה בשנת 1927 בנרצניצה שבאזור טרנסקרפטיה בצ'כוסלובקיה (כיום באוקראינה) למשפחה חסידית שומרת מצוות בת 10 נפשות. האב גדליה דוד שלח את שרה ושתי אחיותיה הגדולות, הינדה ורבקה, לבני משפחה בבודפשט שבהונגריה, אך השלוש לא הגיעו ליעדן- הן הורדו מהרכבת והועברו לגטו הלמי, שם רוכזו בבית הכנסת המקומי,משם לגטו נוד'סולוש . מהגטו נשלחו שרה ואחיותיה לאושוויץ. שם התאחדו עם אחותן הקטנה פנינה, אך הינדה חלתה ואושפזה בצריף החולים.בשלב זה כבר הייתה שרה באושוויץ מספיק זמן כדי להבין שמי שאושפז בצריף הזה, לא ייצא ממנו בחיים. היא לא ראתה את הינדה שוב. שרה עבדה בניקוי המקלחות ובפינוי חפצי הערך שאולצו היהודים להותיר אחריהם לפני שהוכנסו לתאי הגזים. היא עברה סלקציה בעקבותיה הופרדה משתי אחיותיה ונשלחה ברכבת לעבודות כפיה מחוץ לאושוויץ. שרה הועברה למחנה ברגן-בלזן, ולאחר שלושה חודשים הועלתה על קרונות דחוסים והוסעה במשך שלושה שבועות ללא יעד. לבסוף הורדו שרה ויתר הנוסעים מהרכבת באזור מיוער. שומריהם הגרמנים נעלמו, והאסירים שוחררו. היא הגיעה לשוודיה ושהתה בשיקום במשך חצי שנה. נודע לה ששתייםראו גם זקרפטיה פנקס הקהילות הונגריה https://books.google.co.il/books?id=M60JAQAAIAAJ&pg=PA315&lpg=PA315&dq=%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%98&source=bl&ots=bJRnr-8Rcu&sig=ACfU3U3DKf-wqotGLsChySSjacsvRwlHCQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiJ-77wzpr_AhW17rsIHbixAS44RhDoAXoECBEQAwהפניות הנרי אברמסון, זיכרון קולקטיבי וזהות קולקטיבית: יהודים, רוסינים והשואה, קרפטו-רוסין אמריקאי, כרך. 17 (1994), מס. 3. אלכסנדר דוכנוביץ', סגולה חשובה יותר מעושר (תורגם על ידי איליין רוסינקו), מונוגרפיות מזרח אירופה, 1995, 85 עמ', . מיכאל מיטסל, "פעילותו של "הג'וינט" במוקאצ'בו בשנים 1944 - 1945 והיחס הסובייטי אליו ב-1953", יהודים ברוסיה ובמזרח אירופה, 1(58)2007 . אגנס סאגווארי , מחקרים על ההיסטוריה של שואת הונגריה, בודפשט, Napvilag, 2002.ISBN 963-9350-10-9, 151 עמ'. (באנגלית) Tanulmanyok a magyarorszagi holokauszt törteneteböl, בודפשט, Napvilag, 2002.ISBN 963-9350-01-X, 132 עמ'. (בהונגרית) ד"ר אגנס סגווארי, "השואה בקרפטו-רותניה" היסטוריון מנתח את מקומה של רותניה הקרפטית ב- irredentism ההונגרית, הזיוף המדעי של רשומות מפקד האוכלוסין, השפעת הממשל ההונגרי, סקירה ארכיונית עם תיעוד מלא. מאגר ידע קרפטו-רוסיןיהודים אוקראיניםיהודים בברית המועצותיהודים בהונגריה
2225800
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A3%20%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%A7%20%28%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%98%20%D7%95%D7%94%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%94%20%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94%29
הגוף המחוקק (קונסולט והאימפריה הראשונה)
הגוף המחוקק (בצרפתית:Le Corps législatif) היה אספה מחוקקת צרפתית שהוקמה על ידי חוקת 22 פרימר בשנת VIII ונשמר על ידי הסנאטוס קונסולטוס האורגני ב-16 בתרמידור בשנת X ועל ידי הסנאטוס קונסולטוס האורגני מ-28 בפלוריאל נקרא גוף מחוקק אחד משלושת הבתים של הפרלמנט הטריקמרלי הצרפתי, לצד הטריבונט וההסנאט השמרן. הגוף המחוקק החליף את מועצת הזקנים ותפקידו האחד והיחיד היה להצביע עבור החוקים שנדונו בפני הטריבונט. הגוף המחוקק התחיל את פעילותו בתאריך 11 ניבוז בשנת VIII (1 בינואר 1800) בו זמנית עם הטריבונט , כגוף המשלים את הסנאט השמרן. מושבו היה בארמון בורבון. הוא פוזר ב-4 ביוני 1814 על ידי משטר הרסטורציה והוחלף בבית נבחרי המחוזות Chambre des députés des départements. בעת מאה הימים הוקם "בית נבחרים" - Chambre des représentants. היסטוריה רקע חוקת שנת I של צרפת ציינה הצורך בגוף מחוקק והגדירה אותו כפורום אוניקמרלי , אבל הוא לא הוקם מכיוון שהוקה עצמה לא מעולם נכנס לתוקף. בתקופת הדירקטוריון הצרפתי שהוקם ב-1795 הגוף המחוקק שלו התחלק בין שני בתים:מועצת החמש מאות ((Conseil des Cinq-Cents) ומועצת הזקנים (Conseil des Anciens) הגוף המחוקק החדש בהמשך בימי הקונסולאט הנפולאוני, חוקת 11 בניבוז VIII או 1 בינואר (1800 הקימה "גוף מחוקק" שהיה אחד מארבעת מרכיבי הפורום המחוקק, לצד מועצת המדינה, ושני המרכיבים האחרים של הפרלמנט הטריקמרלי - הטריבונאט ו"הסנאט השמרן". מבחינת התפקיד החליף הגוף המחוקק את מועצת הזקנים ונדרש להצביע, ללא דיונים, בנוגע להצעות החוק שנערכו על ידי מועצת המדינה ונדונו ללא הצבעה בטריבונט. הגוף המחוקק שכן בארמון בורבון שבו התכנסה קודם לכן מועצת החמש מאות חוקת שנת X שמרה את המתכונת , אבל בגלל האיטיות של תהליך החקיקה, ב-1804 נפוליאון נישל אותה מחלק רב מהסמכויות. ב14 ביוני 1814 כל הפורום המחוקק כולל מועצת המדינה ושלושת מרכיבי הפרלמנט בוטל על ידי המלך לואי השמונה עשר שהחליף אותו בבית נבחרי המחוזות Chambre des députés des départements עם סוגריים בתקופת מאה הימים שבה נפוליאון הקים בית נבחרים אחר בשם Chambre des représentants . הגוף המחוקק כלל 300 חברים שנבחרו לחמש שנים. כל שנה חמישית מתוכן נבחרו מחדש. חברי הגוף אולצו לשמור על תקופת צינון של שנה לפני שיכלו להיבחר מחדש. איסור זה בוטל בימי הקיסרות. בימי הקונסולט הבחירות לגוף המחוקק נערכו לפי מתכונת מיוחדת בהצבעות כלליות של בני זכר מעל גיל 21 בארבעה שלבים. תחילה כל הזכרים בקומונה אחת בחרו ב"רשימת אמון" מורכבת מעשירית מתוכם. התהליך חזר ברמה מחוזית אחר כך לאומית ועל ידי כך נבחרה "רשימת אמון" לאומית שכללה אדם אחד מכל אלף, כלומר ששת אלפים שמות. מתוך רשימה זו, מקרב בני 31 ומעלה , הסנאט בחר בחברי הגוף המחוקק. כשכל מחוז יוצג בו לפחות על ידי נציג אחד. סנאטוס קונסולטוס מ-16 בתרמידור שנת XII שינה את פרוצדורת הבחירה. הוא הקים בכל קנטון אספה שכללה את האזרחים הזכרים המתגוררים באותו קנטון. אספה זו בחרה בשני קולגיומים לצורך בחירות (collège electoral):קולגיום נפתי ,שכלל מספר התואם את משקל הנפה באוכלוסיית המחוז כשכל תושב הוא בעל זכות להביחר ; וקולגיום מחוזי שכלל אלפית ממספר תושבי המחוז וזכאים להיבחר רק מבין שש מאות האזרחים המשלמים הכי הרבה מסים ישירים. חברי הקולגיומים נבחרו לכל החיים. כל קולגיום בחר בשני תושבים , מתוכם אחד לא היה חייב להיות חבר הקולגיום, לרשימה הסופית שממנה נבחרו חברי הגוף המחוקק. כל מחוז יוצג בגוף המחוקק על ידי מספר נציגים התואם את משקל אוכלוסייתו באוכלוסיית המדינה. הבחירות הראשונות התקיימו ב- 4 בניבוז שנת VIII (25 בדצמבר 1800). תפקיד הגוף המחוקק תפקידו הבית הזה היה להצביע בעד או נגד הצעות החוק, ללא כל דיון. הצעות החוק נבחנו בטריבונט שהציג אותם להצבעה בפני הגוף המחוקק. אחרי ביטול הטריבונט ב-1807 סמכויות הגוף המחוקק הוגדלו. על שלוש ועדות של שבעה חברים כל אחת הוטלה המשימה לבחון את הצעות החוק. הועדות דנו בהן והציגו אותן בפני מליאת ההגוף המחוקק, שהצביעה בלי לדון. ההתנהלות כמו הסנאט השמרן, בימי הקונולט והקיסרות גילה הגוף המחוקק צייתנות מובהקת. בנוסף בגלל אי יסכולתו לדון בהצעות החוק, בני התקופה תיארו אותו בלעג "גוף האילמים". יחד עם זאת נפוליאון לא סמך בו. הוא חשד שהמחוקקים, שרבים מהם היו מהפכנים לשעבר, יחשבו את עצמם עדיין כמעין "אספה לאומית". עם נפילת הקיסרות , ב-14 ביוני 1814 הגוף המחוקק בוטל. 237 מבין 300 חבריו צורפו ל"בית נבחרי המחוזות" של משטר הרסטורציה. קישורים חיצוניים ניקולאי קארייב - "הגוף המחוקק" בךקסיקון האנציקלופדי בוקרהאוס-אפרון, כרך י"ב, 1894,סנקט פטרבורג אתר האספה הלאומית של צרפת - מידע - מבוא צרפת: פוליטיקה צרפת: חוק ומשפט רשויות מחוקקות לשעבר הרפובליקה הצרפתית הראשונה הקיסרות הראשונה
הגוף המחוקק (בצרפתית:Le Corps législatif) היה אספה מחוקקת צרפתית שהוקמה על ידי חוקת 22 פרימר בשנת VIII ונשמר על ידי הסנאטוס קונסולטוס האורגני ב-16 בתרמידור בשנת X ועל ידי הסנאטוס קונסולטוס האורגני מ-28 בפלוריאל נקרא גוף מחוקק אחד משלושת הבתים של הפרלמנט הטריקמרלי הצרפתי, לצד הטריבונט וההסנאט השמרן. הגוף המחוקק החליף את מועצת הזקנים ותפקידו האחד והיחיד היה להצביע עבור החוקים שנדונו בפני הטריבונט.הגוף המחוקק התחיל את פעילותו בתאריך 11 ניבוז בשנת VIII (1 בינואר 1800) בו זמנית עם הטריבונט , כגוף המשלים את הסנאט השמרן. מושבו היה בארמון בורבון. הוא פוזר ב-4 ביוני 1814 על ידי משטר הרסטורציה והוחלף בבית נבחרי המחוזות Chambre des députés des départements. בעת מאה הימים הוקם "בית נבחרים" - Chambre des représentants.היסטוריהרקעחוקת שנת I של צרפת ציינה הצורך בגוף מחוקק והגדירה אותו כפורום אוניקמרלי , אבל הוא לא הוקם מכיוון שהוקה עצמה לא מעולם נכנס לתוקף. בתקופת הדירקטוריון הצרפתי שהוקם ב-1795 הגוף המחוקק שלו התחלק בין שני בתים:מועצת החמש מאות ((Conseil des Cinq-Cents) ומועצת הזקנים (Conseil des Anciens)הגוף המחוקק החדשבהמשך בימי הקונסולאט הנפולאוני, חוקת 11 בניבוז VIII או 1 בינואר (1800 הקימה "גוף מחוקק" שהיה אחד מארבעת מרכיבי הפורום המחוקק, לצד מועצת המדינה, ושני המרכיבים האחרים של הפרלמנט הטריקמרלי - הטריבונאט ו"הסנאט השמרן".מבחינת התפקיד החליף הגוף המחוקק את מועצת הזקנים ונדרש להצביע, ללא דיונים, בנוגע להצעות החוק שנערכו על ידי מועצת המדינה ונדונו ללא הצבעה בטריבונט. הגוף המחוקק שכן בארמון בורבון שבו התכנסה קודם לכן מועצת החמש מאותחוקת שנת X שמרה את המתכונת , אבל בגלל האיטיות של תהליך החקיקה, ב-1804 נפוליאון נישל אותה מחלק רב מהסמכויות.ב14 ביוני 1814 כל הפורום המחוקק כולל מועצת המדינה ושלושת מרכיבי הפרלמנט בוטל על ידי המלך לואי השמונה עשר שהחליף אותו בבית נבחרי המחוזות Chambre des députés des départements עם סוגריים בתקופת מאה הימים שבה נפוליאון הקים בית נבחרים אחר בשם Chambre des représentants .הגוף המחוקק כלל 300 חברים שנבחרו לחמש שנים. כל שנה חמישית מתוכן נבחרו מחדש. חברי הגוף אולצו לשמור על תקופת צינון של שנה לפני שיכלו להיבחר מחדש. איסור זה בוטל בימי הקיסרות.בימי הקונסולט הבחירות לגוף המחוקק נערכו לפי מתכונת מיוחדת בהצבעות כלליות של בני זכר מעל גיל 21 בארבעה שלבים. תחילה כל הזכרים בקומונה אחת בחרו ב"רשימת אמון" מורכבת מעשירית מתוכם. התהליך חזר ברמה מחוזית אחר כך לאומית ועל ידי כך נבחרה "רשימת אמון" לאומית שכללה אדם אחד מכל אלף, כלומר ששת אלפים שמות. מתוך רשימה זו, מקרב בני 31 ומעלה , הסנאט בחר בחברי הגוף המחוקק. כשכל מחוז יוצג בו לפחות על ידי נציג אחד. סנאטוס קונסולטוס מ-16 בתרמידור שנת XII שינה את פרוצדורת הבחירה. הוא הקים בכל קנטון אספה שכללה את האזרחים הזכרים המתגוררים באותו קנטון. אספה זו בחרה בשני קולגיומים לצורך בחירות (collège electoral):קולגיום נפתי ,שכלל מספר התואם את משקל הנפה באוכלוסיית המחוז כשכל תושב הוא בעל זכות להביחר ; וקולגיום מחוזי שכלל אלפית ממספר תושבי המחוז וזכאים להיבחר רק מבין שש מאות האזרחים המשלמים הכי הרבה מסים ישירים. חברי הקולגיומים נבחרו לכל החיים.כל קולגיום בחר בשני תושבים , מתוכם אחד לא היה חייב להיות חבר הקולגיום, לרשימה הסופית שממנה נבחרו חברי הגוף המחוקק. כל מחוז יוצג בגוף המחוקק על ידי מספר נציגים התואם את משקל אוכלוסייתו באוכלוסיית המדינה.הבחירות הראשונות התקיימו ב- 4 בניבוז שנת VIII (25 בדצמבר 1800).תפקיד הגוף המחוקקתפקידו הבית הזה היה להצביע בעד או נגד הצעות החוק, ללא כל דיון. הצעות החוק נבחנו בטריבונט שהציג אותם להצבעה בפני הגוף המחוקק. אחרי ביטול הטריבונט ב-1807 סמכויות הגוף המחוקק הוגדלו.על שלוש ועדות של שבעה חברים כל אחת הוטלה המשימה לבחון את הצעות החוק.הועדות דנו בהן והציגו אותן בפני מליאת ההגוף המחוקק, שהצביעה בלי לדון.ההתנהלותכמו הסנאט השמרן, בימי הקונולט והקיסרות גילה הגוף המחוקק צייתנות מובהקת. בנוסף בגלל אי יסכולתו לדון בהצעות החוק, בני התקופה תיארו אותו בלעג "גוף האילמים". יחד עם זאת נפוליאון לא סמך בו. הוא חשד שהמחוקקים, שרבים מהם היו מהפכנים לשעבר, יחשבו את עצמם עדיין כמעין "אספה לאומית". עם נפילת הקיסרות , ב-14 ביוני 1814 הגוף המחוקק בוטל. 237 מבין 300 חבריו צורפו ל"בית נבחרי המחוזות" של משטר הרסטורציה.קישורים חיצונייםניקולאי קארייב - "הגוף המחוקק" בךקסיקון האנציקלופדי בוקרהאוס-אפרון, כרך י"ב, 1894,סנקט פטרבורגאתר האספה הלאומית של צרפת - מידע - מבוא צרפת: פוליטיקהצרפת: חוק ומשפטרשויות מחוקקות לשעברהרפובליקה הצרפתית הראשונההקיסרות הראשונה
2225887
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A7
בנימין מונק
הרב בנימין זאב מונק (ה'תשכ"ב, 1961 – כ"ג אב ה'תשע"ח, 4 באוגוסט 2018) היה חזן, יוצר, מנצח ומלחין. קריירה מוזיקלית בשנת תשמ"ח החל ללמוד במכון תל אביב לחזנות, ובשנים מאוחרות יותר שימש כמזכיר בית הספר. ניהל את מכון ירושלים לחזנות יחד עם אלי יפה. היה שבע שנים החזן של בית הכנסת המרכזי לצפון תל אביב. בשנת תש"ן הקים את אגודת בנבל בשיתוף עם מספר מוזיקאים במטרה לקדם את המוזיקה היהודית והחזנות. האגודה הפיקה קונצרטים, קידמה מחקר והו"ל של חומר מוזיקלי הנועד לתלמידים ולמוזיקאים. לאגודה הייתה מקהלת גברים וכן רביעיית מיתרים אשר ליוו את גדולי החזנים. לאחר מכן היה המנצח של מקהלת בנבל ישורון של בית הכנסת ישורון בירושלים שליוותה את החזן אשר היינוביץ וחזנים נוספים באופן קבוע. היה החזן בערים שונות בגרמניה – מינכן, ברלין. בשנותיו האחרונות היה החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בקלן גרמניה. דיסקוגרפיה תש"ן – קבל רינת עמך – בקלטת זו התפרסמה לראשונה יצירה בלתי מוכרת של יוסל'ה רוזנבלט "בראש השנה יכתבון" שנתגלתה על ידי החזן מונק וגרמה לסנסציה בעולם החזנות תשנ"ו – לכו נרננה – קבלת שבת וליל שבת 2003 – נוסח לחזן שחרית לשבת תשס"ט – ניגוני ימים נוראים על פי "נוסח חברון" כפי שהושרו על ידי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל לקריאה נוספת פרסומיו במשך מספר שנים טור קבוע בשבועון שבתון המופץ לציבור הדתי. תשנ"ו – תאוריה וסולפז' ללא עזרת מורה – חוברת לכו נרננה – קובץ עזר לחזן לתפילת קבלת שבת וליל שבת תשנ"ז -הגדה של פסח לעורכי סדר – לחזן ולמקהלה (החוברת יצאה גם בתרגום לאנגלית, לגרמנית ולרוסית) אל הרינה ואל התפילה – ניגוני ימים הנוראים (סליחות, ראש השנה, ויום כיפור) לחזן ולמקהלה. תשנ"ט – ערבית לימים נוראים תשס"ז – נר הימיני – קובץ מחידושי תורתו תשע"א – קובץ עזר לחזן "הלל" נוסח ופרקי שירה מעובדים לתלמידי חזנות תפילת ערבית חגיגית לליל יום העצמאות – לחזן ולמקהלה הערות שוליים חזנים
הרב בנימין זאב מונק (ה'תשכ"ב, 1961 – כ"ג אב ה'תשע"ח, 4 באוגוסט 2018) היה חזן, יוצר, מנצח ומלחין.קריירה מוזיקלית בשנת תשמ"ח החל ללמוד במכון תל אביב לחזנות, ובשנים מאוחרות יותר שימש כמזכיר בית הספר.ניהל את מכון ירושלים לחזנות יחד עם אלי יפה.היה שבע שנים החזן של בית הכנסת המרכזי לצפון תל אביב.בשנת תש"ן הקים את אגודת בנבל בשיתוף עם מספר מוזיקאים במטרה לקדם את המוזיקה היהודית והחזנות. האגודה הפיקה קונצרטים, קידמה מחקר והו"ל של חומר מוזיקלי הנועד לתלמידים ולמוזיקאים.לאגודה הייתה מקהלת גברים וכן רביעיית מיתרים אשר ליוו את גדולי החזנים.לאחר מכן היה המנצח של מקהלת בנבל ישורון של בית הכנסת ישורון בירושלים שליוותה את החזן אשר היינוביץ וחזנים נוספים באופן קבוע.היה החזן בערים שונות בגרמניה – מינכן, ברלין.בשנותיו האחרונות היה החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בקלן גרמניה.דיסקוגרפיה תש"ן – קבל רינת עמך – בקלטת זו התפרסמה לראשונה יצירה בלתי מוכרת של יוסל'ה רוזנבלט "בראש השנה יכתבון" שנתגלתה על ידי החזן מונק וגרמה לסנסציה בעולם החזנות תשנ"ו – לכו נרננה – קבלת שבת וליל שבת 2003 – נוסח לחזן שחרית לשבת תשס"ט – ניגוני ימים נוראים על פי "נוסח חברון" כפי שהושרו על ידי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ללקריאה נוספתפרסומיו במשך מספר שנים טור קבוע בשבועון שבתון המופץ לציבור הדתי. תשנ"ו – תאוריה וסולפז' ללא עזרת מורה – חוברת לכו נרננה – קובץ עזר לחזן לתפילת קבלת שבת וליל שבת תשנ"ז -הגדה של פסח לעורכי סדר – לחזן ולמקהלה (החוברת יצאה גם בתרגום לאנגלית, לגרמנית ולרוסית) אל הרינה ואל התפילה – ניגוני ימים הנוראים (סליחות, ראש השנה, ויום כיפור) לחזן ולמקהלה. תשנ"ט – ערבית לימים נוראים תשס"ז – נר הימיני – קובץ מחידושי תורתו תשע"א – קובץ עזר לחזן "הלל" נוסח ופרקי שירה מעובדים לתלמידי חזנות תפילת ערבית חגיגית לליל יום העצמאות – לחזן ולמקהלההערות שוליים חזנים
2225920
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A1%20%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99
מריוס רבינובסקי
ד"ר מריוס רבינובסקי (בהונגרית בשם מלא: Rabinovszky Pál Máriusz; בודפשט, 14 בדצמבר 1895 – בודפשט, 7 בפברואר 1953) היה היסטוריון אמנות יהודי-הונגרי, היסטוריון מחול, פרופסור באוניברסיטה, מבקר. דוקטור במדעי תולדות האמנות (1952). שמותיו בדויים שלו כסופר היו: Péter Csák, Máriusz Merényi. קורות חייו מריוס רבינובסקי נולד במשפחה יהודית כבנם של קארוי רבינובסקי (1862–1901), תעשיין שהיה לו מפעל סיגריות בקהיר, ושל אלזה/ארז'בט מרני (1873–?). אמו הייתה זמרת אופרה שלאחר מות בעלה בגיל 39 (והיא הייתה רק בת 28) חתמה חוזה על במות גרמניות, לאחר מכן נישאה לרופא, ולקחה איתה את בנה לגרמניה. הוא השלים את שלוש השנים הראשונות של לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון הלותרני בבודפשט, ואת השאר בתיכון הריאלי בבארמן . הוא למד לימודים אקדמיים באוניברסיטת מינכן, באוניברסיטת ברלין ובבודפשט. ב-1918 סיים את לימודיו באוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). לאחר מכן הפך לכתב מדור התיאטרון והאמנות של פסטר לויד. בין שתי מלחמות העולם, הביקורות שלו פורסמו בכתבי העת "אמנות הונגרית" (Magyar Művészet) ניוגט, "ארס אונה" (Ars Una) ובכתבי עת חשובים רבים אחרים. כיהודי הוא נלקח ב-1944 למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) והוצב כעובד כפייה לחפירת סוללות ותעלות בחזית סביב בודפשט. הוא הצליח אמנם לשרוד את השואה, אך לאחר השחרור חזר הביתה חולה קשה ולא יכול היה לעבוד במשך חצי שנה. ואז, צעד אחר צעד, השתלב בחיי האמנות המתחדשים בהונגריה. עבד כמומחה, כמבקר וכמרצה, כמארגן תערוכות והשתתף בחיי האיגוד החופשי לאמנויות יפות, שם עמד בראש מחלקת הסופרים. מאוחר יותר השתתף בעבודת ועדות שפיתחו הצעות שמטרתן הייתה רפורמה בחיי האמנות הפלסטית ההונגרית. משנת 1948 היה פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות. רבינובסקי פרסם בכתבי עת לאמנות, עסק במחקריו בציור ובתורת האמנות. הוא ביקר את מאמצי האמנות המודרנית ההונגרית וביצע פעילויות משמעותיות להכרה באמנות הונגרית מתקדמת. חייו הפרטיים ב-16 במרץ 1919 נשא לאישה את הכוריאוגרפית והרקדנית אולגה סנטפאל (1895–1968). נולדו להם שלושה ילדים. יצירותיו תולדות הציור החדש 1770–1925. התפתחות הציור המערב אירופי ; אמיקוס, בודפשט, 1926 אונורה דומייר (בודפשט, 1927) אולגה סנטפאל–מריוס רבינובסקי: מחול. ספר אמנות התנועה ; צילום: אנג'לו, הוגו ארפורט, אולגה מאטה; הוצאת כללית, בודפשט, 1928 פטר צ'אק: קדחת צהובה. רומן ; General Ny, בודפשט, 1936 ( אוסף רומנים של ה"עיתון הטרי") תחנת הגבול (רומן תחת השם הבדוי מריוס מרני, בודפשט, 1942) שאנדור בורטניק – איבאן הבשי – מריוס רבינובסקי: אלפיים שנות ציור, הוצאת דנטה, בודפשט, 1943 אמנות ומשבר (בודפשט, 1945) המחול. מחקר על אמנות שנולדה מחדש ; הוצאת אנונימוס, בודפשט, 1946 (ספריית אנונימוס) הציור של איטליה. המאה ה-14 בקיצור באיטלקית: trecento (בודפשט, 1947) Mario Rabinovszky: L'umanità di Giotto; Biblioteca dell'Accademia d'Ungheria, Roma, 1947 (Biblioteca dell'Accademia d'Ungheria, Roma) על גבול שתי תקופות (כתבי אמנות נבחרים בשבחו של לאיוש ואייר וקטע אוטוביוגרפי); כרך, אספה קטלין דוד; הוצאת קורווינה, בודפשט, 1965 אמנות ומשבר ; אפילוג ארפאד טימאר; הוצאת קורווינה, בודפשט, 1988 לקריאה נוספת Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש) Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6635-4 (לקסיקון הונגרי לאמנות הבמה. עורך ראשי ג'רג' סקיי) מריוס רבינובסקי. קורות חיים (בהונגרית) ראו גם Artner Tivadar: Vallomás egy esztétáról. Emlékezés Rabinovszky Máriuszra (Alföld, 1965. 4. sz.) Magyar táncművészeti lexikon. Szerkesztette: Dienes Gedeon. Planétás–Magyar Tánctudományi Társaság, Budapest, 2008 Ki-kicsoda? Kortársak lexikona. [Bp.], Béta Irodalmi Rt., [1937] Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965. Művészeti lexikon I–IV. Főszerk. Zádor Anna, Genthon István. 3. kiad. Budapest: Akadémiai. 1981–1983. Magyar nagylexikon I–XIX. Főszerk. Bárány Lászlóné et al. Budapest: Akadémiai; (hely nélkül): Magyar Nagylexikon. 1993–2004. ISBN 963-05-6611-7 Színészeti lexikon. Szerkesztette: Németh Antal. Budapest, Győző Andor, 1930 Révai új lexikona XV. (Nem–Rab). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2005. ISBN 963-955-623-8 Új magyar életrajzi lexikon V. (P–S). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2004. ISBN 963-547-414-8 קישורים חיצוניים הערות שוליים היסטוריוני אמנות יהודים הונגרים בודפשט: אישים בוגרי אוניברסיטת אטווש לוראנד בודפשט יהדות בודפשט אישים במחנות שרות העבודה (הונגריה) ניצולי השואה מבקרי אמנות יהודים הונגרים הונגרים שנולדו ב-1895 הונגרים שנפטרו ב-1953
ד"ר מריוס רבינובסקי (בהונגרית בשם מלא: Rabinovszky Pál Máriusz; בודפשט, 14 בדצמבר 1895 – בודפשט, 7 בפברואר 1953) היה היסטוריון אמנות יהודי-הונגרי, היסטוריון מחול, פרופסור באוניברסיטה, מבקר. דוקטור במדעי תולדות האמנות (1952). שמותיו בדויים שלו כסופר היו: Péter Csák, Máriusz Merényi.קורות חייו מריוס רבינובסקי נולד במשפחה יהודית כבנם של קארוי רבינובסקי (1862–1901), תעשיין שהיה לו מפעל סיגריות בקהיר, ושל אלזה/ארז'בט מרני (1873–?). אמו הייתה זמרת אופרה שלאחר מות בעלה בגיל 39 (והיא הייתה רק בת 28) חתמה חוזה על במות גרמניות, לאחר מכן נישאה לרופא, ולקחה איתה את בנה לגרמניה. הוא השלים את שלוש השנים הראשונות של לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון הלותרני בבודפשט, ואת השאר בתיכון הריאלי בבארמן . הוא למד לימודים אקדמיים באוניברסיטת מינכן, באוניברסיטת ברלין ובבודפשט.ב-1918 סיים את לימודיו באוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). לאחר מכן הפך לכתב מדור התיאטרון והאמנות של פסטר לויד. בין שתי מלחמות העולם, הביקורות שלו פורסמו בכתבי העת "אמנות הונגרית" (Magyar Művészet) ניוגט, "ארס אונה" (Ars Una) ובכתבי עת חשובים רבים אחרים.כיהודי הוא נלקח ב-1944 למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) והוצב כעובד כפייה לחפירת סוללות ותעלות בחזית סביב בודפשט. הוא הצליח אמנם לשרוד את השואה, אך לאחר השחרור חזר הביתה חולה קשה ולא יכול היה לעבוד במשך חצי שנה. ואז, צעד אחר צעד, השתלב בחיי האמנות המתחדשים בהונגריה. עבד כמומחה, כמבקר וכמרצה, כמארגן תערוכות והשתתף בחיי האיגוד החופשי לאמנויות יפות, שם עמד בראש מחלקת הסופרים. מאוחר יותר השתתף בעבודת ועדות שפיתחו הצעות שמטרתן הייתה רפורמה בחיי האמנות הפלסטית ההונגרית.משנת 1948 היה פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות.רבינובסקי פרסם בכתבי עת לאמנות, עסק במחקריו בציור ובתורת האמנות. הוא ביקר את מאמצי האמנות המודרנית ההונגרית וביצע פעילויות משמעותיות להכרה באמנות הונגרית מתקדמת.חייו הפרטיים ב-16 במרץ 1919 נשא לאישה את הכוריאוגרפית והרקדנית אולגה סנטפאל (1895–1968). נולדו להם שלושה ילדים.יצירותיו תולדות הציור החדש 1770–1925. התפתחות הציור המערב אירופי ; אמיקוס, בודפשט, 1926 אונורה דומייר (בודפשט, 1927) אולגה סנטפאל–מריוס רבינובסקי: מחול. ספר אמנות התנועה ; צילום: אנג'לו, הוגו ארפורט, אולגה מאטה; הוצאת כללית, בודפשט, 1928 פטר צ'אק: קדחת צהובה. רומן ; General Ny, בודפשט, 1936 ( אוסף רומנים של ה"עיתון הטרי") תחנת הגבול (רומן תחת השם הבדוי מריוס מרני, בודפשט, 1942) שאנדור בורטניק – איבאן הבשי – מריוס רבינובסקי: אלפיים שנות ציור, הוצאת דנטה, בודפשט, 1943 אמנות ומשבר (בודפשט, 1945) המחול. מחקר על אמנות שנולדה מחדש ; הוצאת אנונימוס, בודפשט, 1946 (ספריית אנונימוס) הציור של איטליה. המאה ה-14 בקיצור באיטלקית: trecento (בודפשט, 1947) Mario Rabinovszky: L'umanità di Giotto; Biblioteca dell'Accademia d'Ungheria, Roma, 1947 (Biblioteca dell'Accademia d'Ungheria, Roma) על גבול שתי תקופות (כתבי אמנות נבחרים בשבחו של לאיוש ואייר וקטע אוטוביוגרפי); כרך, אספה קטלין דוד; הוצאת קורווינה, בודפשט, 1965 אמנות ומשבר ; אפילוג ארפאד טימאר; הוצאת קורווינה, בודפשט, 1988לקריאה נוספת Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש) Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6635-4 (לקסיקון הונגרי לאמנות הבמה. עורך ראשי ג'רג' סקיי) מריוס רבינובסקי. קורות חיים (בהונגרית)ראו גם Artner Tivadar: Vallomás egy esztétáról. Emlékezés Rabinovszky Máriuszra (Alföld, 1965. 4. sz.) Magyar táncművészeti lexikon. Szerkesztette: Dienes Gedeon. Planétás–Magyar Tánctudományi Társaság, Budapest, 2008 Ki-kicsoda? Kortársak lexikona. [Bp.], Béta Irodalmi Rt., [1937] Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965. Művészeti lexikon I–IV. Főszerk. Zádor Anna, Genthon István. 3. kiad. Budapest: Akadémiai. 1981–1983. Magyar nagylexikon I–XIX. Főszerk. Bárány Lászlóné et al. Budapest: Akadémiai; (hely nélkül): Magyar Nagylexikon. 1993–2004. ISBN 963-05-6611-7 Színészeti lexikon. Szerkesztette: Németh Antal. Budapest, Győző Andor, 1930 Révai új lexikona XV. (Nem–Rab). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2005. ISBN 963-955-623-8 Új magyar életrajzi lexikon V. (P–S). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2004. ISBN 963-547-414-8קישורים חיצונייםהערות שוליים היסטוריוני אמנות יהודים הונגריםבודפשט: אישיםבוגרי אוניברסיטת אטווש לוראנד בודפשטיהדות בודפשטאישים במחנות שרות העבודה (הונגריה)ניצולי השואהמבקרי אמנות יהודים הונגריםהונגרים שנולדו ב-1895הונגרים שנפטרו ב-1953
2225948
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%9F%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%201%20%E2%80%93%20%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%AA%20%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93%D7%99%20%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%20%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F
תקן ביקורת 1 – בקרת איכות במשרדי רואי חשבון
תקן ביקורת 1 – בקרת איכות במשרדי רואי חשבון הוא תקן ביקורת שפורסם על ידי לשכת רואי החשבון בישראל ועוסק בנושא בקרת איכות הביקורת במשרדי רואי חשבון, בין השאר בנושאי התקשרות עם לקוחות, התנהגות מקצועית ומיומנות. התקן פורסם בשנת 2018 כחלק מתהליך הקודיפיקציה שלשכת רואי החשבון ביצעה בתקני הביקורת ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020. התקן מבוסס ברובו על תקן ביקורת 67 (שפורסם בשנת 1997) שעסק באותו נושא. קישורם חיצוניים תקן ביקורת 1, באתר לשכת רואי החשבון תקן ביקורת 67, באתר לשכת רואי החשבון תקני חשבונאות
תקן ביקורת 1 – בקרת איכות במשרדי רואי חשבון הוא תקן ביקורת שפורסם על ידי לשכת רואי החשבון בישראל ועוסק בנושא בקרת איכות הביקורת במשרדי רואי חשבון, בין השאר בנושאי התקשרות עם לקוחות, התנהגות מקצועית ומיומנות.התקן פורסם בשנת 2018 כחלק מתהליך הקודיפיקציה שלשכת רואי החשבון ביצעה בתקני הביקורת ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020.התקן מבוסס ברובו על תקן ביקורת 67 (שפורסם בשנת 1997) שעסק באותו נושא.קישורם חיצונייםתקן ביקורת 1, באתר לשכת רואי החשבון תקן ביקורת 67, באתר לשכת רואי החשבוןתקני חשבונאות
2225991
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%9C%20%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%95
ענבל פינטו
ענבל פינטו (נולדה ב-1969) היא רקדנית, כוריאוגרפית ומעצבת תפאורות ותלבושות ישראלית. היא המנהלת האמנותית של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק, שאותה ייסדה בשנת 1992. ביוגרפיה ילדות ונעורים ענבל נולדה בנהריה. היא למדה עיצוב גרפי בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. התנסותה הראשונה בכוריאוגרפיה הייתה עם סאלי-אן פרידלנד ליצירה "דב הוז 19". היא הצטרפה ללהקה הצעירה של להקת בת-שבע כרקדנית ומשם התקדמה ללהקה הראשית. ענבל השתתפה בתוכנית ICCP בפסטיבל המחול האמריקאי בשנים 1997 ו-1998. קריירה ככוריאוגרפית פינטו יצרה כוריאוגרפיה למחזות קלאסיים, בהם הכסאות של אז'ן יונסקו ורומיאו ויוליה של שייקספיר. יצירתה הראשונה, "דיו-כאן", שילוב של ציור פעולה ומחול, זכתה בתחרות "גוונים במחול". בשנת 1993 יצרה פינטו את "ורסוס" ללהקת בת שבע הצעירה. ב-1997-1996 יצרה ענבל את "עטוף". בשנת 2000 זכתה בפרס ניו יורק למחול ומופעי במה (Bessie) על המופע המצטיין שלה, "עטוף". ב-1999 יצרה את "אויסטר", בשיתוף עם להקת המחול של ליון בשביל התיאטרון העירוני חיפה. על יצירתה זו קיבלה את פרס התיאטרון הישראלי לאירוע המצטיין באמנויות הבמה בשנה שלאחריה. כמו כן זכתה בפרס שר התרבות למחול לשנת 2007, ובאותה שנה, בפרס עיריית תל אביב-יפו על הישג אמנותי. בשנת 2011 זכתה שוב בפרס שר התרבות. בשנת 2002 החלה ענבל לשתף פעולה עם אבשלום פולק. הלהקה, שנקראה תחילה על שמה בלבד, שינתה את שמה ללהקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק. יחד יצרו לא רק הפקות מחול, אלא גם הפקות אופרה, כגון "ארמידה" של גלוק בויסבאדן ובתל אביב, וב-2013 את "שועלה ערמומית קטנה" של לאוש יאנאצ'ק בברגן, נורווגיה. ב-2007 הזמין רובי ברנט, המנהל האמנותי של תיאטרון המחול פילובולוס את פינטו ופולק ליצור עמו את "Rushes". ב-2013 יצרו פינטו ופולק את "החתול שחי מליון פעמים", בימוי, כוריאוגרפיה ועיצוב תפאורה ותלבושות ליצירה על פי ספר מאת יוקו סאנו, שהופקה בטוקיו. ב-2018 יצרה פינטו את "פוגה", בשיתוף פעולה עם המלחינה מאיה בלזיצמן. מאז אמצע שנת 2018 עובדת פינטו כאמנית עצמאית. ב-2019 ביימה יחד עם אמיר קליגר ועיצבה את המחזה המוזיקלי קורות הציפור המכנית של הארוקי מוראקאמי, שהוצג בטוקיו. בשנים 2022-2021 ביימה פינטו ועיצבה את האופרה ליצנים מאת רוג'רו לאונקוואלו באופרה הישראלית ודואט לערב שלם בשם "החדר" למרכז סוזן דלל. קישורים חיצוניים מרכז סוזן דלל, על "החדר" של ענבל פינטו כלכליסט, ראיון עם ענבל פינטו, "היה לי צורך לזקק את היצירה שלי" "התרשמות", איטו אבירם על "עטוף" של ענבל פינטו הערות שוליים רקדניות ישראליות כוריאוגרפיות ישראליות
ענבל פינטו (נולדה ב-1969) היא רקדנית, כוריאוגרפית ומעצבת תפאורות ותלבושות ישראלית. היא המנהלת האמנותית של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק, שאותה ייסדה בשנת 1992.ביוגרפיהילדות ונעורים ענבל נולדה בנהריה. היא למדה עיצוב גרפי בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. התנסותה הראשונה בכוריאוגרפיה הייתה עם סאלי-אן פרידלנד ליצירה "דב הוז 19". היא הצטרפה ללהקה הצעירה של להקת בת-שבע כרקדנית ומשם התקדמה ללהקה הראשית. ענבל השתתפה בתוכנית ICCP בפסטיבל המחול האמריקאי בשנים 1997 ו-1998.קריירה ככוריאוגרפית פינטו יצרה כוריאוגרפיה למחזות קלאסיים, בהם הכסאות של אז'ן יונסקו ורומיאו ויוליה של שייקספיר.יצירתה הראשונה, "דיו-כאן", שילוב של ציור פעולה ומחול, זכתה בתחרות "גוונים במחול". בשנת 1993 יצרה פינטו את "ורסוס" ללהקת בת שבע הצעירה. ב-1997-1996 יצרה ענבל את "עטוף". בשנת 2000 זכתה בפרס ניו יורק למחול ומופעי במה (Bessie) על המופע המצטיין שלה, "עטוף". ב-1999 יצרה את "אויסטר", בשיתוף עם להקת המחול של ליון בשביל התיאטרון העירוני חיפה. על יצירתה זו קיבלה את פרס התיאטרון הישראלי לאירוע המצטיין באמנויות הבמה בשנה שלאחריה. כמו כן זכתה בפרס שר התרבות למחול לשנת 2007, ובאותה שנה, בפרס עיריית תל אביב-יפו על הישג אמנותי. בשנת 2011 זכתה שוב בפרס שר התרבות.בשנת 2002 החלה ענבל לשתף פעולה עם אבשלום פולק. הלהקה, שנקראה תחילה על שמה בלבד, שינתה את שמה ללהקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק. יחד יצרו לא רק הפקות מחול, אלא גם הפקות אופרה, כגון "ארמידה" של גלוק בויסבאדן ובתל אביב, וב-2013 את "שועלה ערמומית קטנה" של לאוש יאנאצ'ק בברגן, נורווגיה. ב-2007 הזמין רובי ברנט, המנהל האמנותי של תיאטרון המחול פילובולוס את פינטו ופולק ליצור עמו את "Rushes". ב-2013 יצרו פינטו ופולק את "החתול שחי מליון פעמים", בימוי, כוריאוגרפיה ועיצוב תפאורה ותלבושות ליצירה על פי ספר מאת יוקו סאנו, שהופקה בטוקיו. ב-2018 יצרה פינטו את "פוגה", בשיתוף פעולה עם המלחינה מאיה בלזיצמן. מאז אמצע שנת 2018 עובדת פינטו כאמנית עצמאית. ב-2019 ביימה יחד עם אמיר קליגר ועיצבה את המחזה המוזיקלי קורות הציפור המכנית של הארוקי מוראקאמי, שהוצג בטוקיו.בשנים 2022-2021 ביימה פינטו ועיצבה את האופרה ליצנים מאת רוג'רו לאונקוואלו באופרה הישראלית ודואט לערב שלם בשם "החדר" למרכז סוזן דלל.קישורים חיצוניים מרכז סוזן דלל, על "החדר" של ענבל פינטו כלכליסט, ראיון עם ענבל פינטו, "היה לי צורך לזקק את היצירה שלי" "התרשמות", איטו אבירם על "עטוף" של ענבל פינטוהערות שולייםרקדניות ישראליותכוריאוגרפיות ישראליות
2226018
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%AA%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
כלכלת היוצרים
כלכלת היוצרים (המכונה גם כלכלת משפיענים), היא כלכלה מבוססת תוכנה המאפשרת ליוצרי תוכן ולמשפיענים להרוויח הכנסות מיצירותיהם. התפתחות כלכלת היוצרים בשנת 1997, פול סאפו מאוניברסיטת סטנפורד הציע שכלכלת היוצרים נוצרה לראשונה בשנת 1997 כ"כלכלה החדשה". לפי סאפו, היוצרים הראשונים בתחום זה עבדו עם אנימציות ואיורים, אבל באותה תקופה לא הייתה תשתית זמינה בשוק כדי לאפשר להם לייצר הכנסות. עם התבססות האינטרנט החלו לפרוח גם זירות מסחר מקוונות, כולל אתרים למסחר בשירותי עיצוב ויצירת תוכן כגון Fiverr, שאפשר לאנשים בודדים לסחור ביכולות היצירתיות שלהם ללא תלות בסטודיו או גורמים מתווכים אחרים. התבססות כלכלת היוצרים האתר יוטיוב טבע את המונח ״יוצר״ בשנת 2011 כדי להחליף את המונח "כוכב יוטיוב" שרווח עד אז, והיה ביטוי שבאותו זמן יכול היה לחול רק על אנשים מפורסמים בפלטפורמה. עם הזמן המונח החל לתאר את כל מי שיוצר תוכן מקוון, ולא רק יוצרי וידאו בפלטפורמה זו. סקר משנת 2019 מצא כי פי ילדים שואפים להיות יוצרי תוכן מאשר אסטרונאוטים בפער של כמעט שלוש לאחד. הרשתות החברתיות עליית הרשתות החברתיות הביאה איתה את הרצון של חברות לשווק תוכן בדרכים חדשות, בדגש על תוכן מקורי ומקומי שיוצר והופץ באמצעות אושיות רשת ויוצרי תוכן, והחל תהליך בו אנשים מן השורה החלו למכור את היכולת שלהם לייצר ולפרסם תוכן עבור חברות מסחריות באותן רשתות. עם הזמן הלכה כלכלת היוצרים והתרחבה להזדמנויות נוספות ליצירה ומכירה של תוכן על ידי יוצרים משלל תחומים, כולל קורסים פרטיים של שפים, מאמני כושר ובידור למבוגרים, באתרים כגון OnlyFans ואחרים. עם עליית כלכלת היוצרים, החלו הרשתות החברתיות להתחרות על נתח שוק ההפצה של התוכן, בין היתר באמצעות תשלום ליוצרים. יוטיוב יצרה מודל לחלוקת רווחים מפרסומות עם יוצרי הסרטונים בפלטפורמה, בעוד שפלטפורמות חזותיות אחרות - כולל סנאפצ'ט, טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק פתחו קרנות ייעודיים לכך, וטוויטר אפשרה ליוצרי תוכן לגבות תשלום מהגולשים, בדומה לרכישת מנוי באתר סאבסטק. מגפת הקורונה והצמיחה בתחום מגפת הקורונה בשנים 2020–2022 הביאה לגל צמיחה נוסף בתחום, מתוך הצטלבות של הטכנולוגיות הזמינות, היקף הסחר המקוון שנסק, והצורך של אנשים למצוא דרכי עיסוק חדשים בזמן של סגרים ארוכים ומגבלות קשות על ענפים שלמים במשק. לפי בלומברג, בשנת 2021 היקף כלכלת היוצרים הוערכה במעל ל-20 מיליארד דולר. מכלול זה מתייחס לעסקים שנבנו על ידי יוצרים עצמאיים, החל בבלוגרים ועד סופרים, כדי לייצר רווחים מכישוריהם או מיצירותיהם. הכלכלה כוללת את החברות שמשרתות את היוצרים האלה, מאלה שמייצרות כלים ליצירת תוכן ועד לפלטפורמות של ניתוח מידע. נכון לשנת 2022 כלכלת היוצרים מוערכת בכ-50 מיליון יוצרי תוכן, מתוכם כ-2 מיליון שמסוגלים להרוויח מספיק כסף על מנת להתפרנס באופן בלעדי מיצירותיהם. כוכבת הטיקטוק צ׳ארלי ד׳אמליו, כוכב היוטיוב פיודיפאי ואדיסון ריי הם חלק מהשמות הגדולים בתחום. ביקורת אחת הביקורות על כלכלת היוצרים היא היעדר "מעמד הביניים" בתחום. הרוב הגדול של יוצרי התוכן לא מתפרנסים כלל, או מרוויחים רק מעט, מהיצירות שלהם, בעוד רוב הכסף זורם לפלטפורמות שיכולות להרוויח הכנסות משמעותיות מההעלאות שלהן. רק 0.1% מהיוצרים יכולים להתפרנס דרך ערוצים עצמאיים שאינם הרשתות החברתיות, ופחות מ-2% מיוצרי התוכן באתר המוביל ליצירת מנויים ליוצרים Patreon הרוויחו ב-2017 שכר מינימום חודשי. חלק מהאופטימיסטים מקשרים את הסיכויים של כלכלת היוצר לפיתוח ה-Web3. לדעתם, טכנולוגיות בלוקצ'יין (בפרט, טוקנים ו-NFT) פותחות נתיבים חדשים להפקת רווחים מיצירת התוכן בדרך שאינה תלוי בפלטפורמות מקוונות גדולות ואינן מוגבלות במדיניות שלהן. קישורים חיצוניים זאב פרבמן, לאן הולכת כלכלת היוצרים? על הקפיצה הגדולה שעשה התחום בקורונה, באתר tech12, 18 באפריל 2022 Signal Fire's Creator Economy Market Map הערות שוליים תאוריות כלכליות חברה טכנולוגיה
כלכלת היוצרים (המכונה גם כלכלת משפיענים), היא כלכלה מבוססת תוכנה המאפשרת ליוצרי תוכן ולמשפיענים להרוויח הכנסות מיצירותיהם.התפתחות כלכלת היוצרים בשנת 1997, פול סאפו מאוניברסיטת סטנפורד הציע שכלכלת היוצרים נוצרה לראשונה בשנת 1997 כ"כלכלה החדשה". לפי סאפו, היוצרים הראשונים בתחום זה עבדו עם אנימציות ואיורים, אבל באותה תקופה לא הייתה תשתית זמינה בשוק כדי לאפשר להם לייצר הכנסות. עם התבססות האינטרנט החלו לפרוח גם זירות מסחר מקוונות, כולל אתרים למסחר בשירותי עיצוב ויצירת תוכן כגון Fiverr, שאפשר לאנשים בודדים לסחור ביכולות היצירתיות שלהם ללא תלות בסטודיו או גורמים מתווכים אחרים.התבססות כלכלת היוצרים האתר יוטיוב טבע את המונח ״יוצר״ בשנת 2011 כדי להחליף את המונח "כוכב יוטיוב" שרווח עד אז, והיה ביטוי שבאותו זמן יכול היה לחול רק על אנשים מפורסמים בפלטפורמה. עם הזמן המונח החל לתאר את כל מי שיוצר תוכן מקוון, ולא רק יוצרי וידאו בפלטפורמה זו.סקר משנת 2019 מצא כי פי ילדים שואפים להיות יוצרי תוכן מאשר אסטרונאוטים בפער של כמעט שלוש לאחד.הרשתות החברתיות עליית הרשתות החברתיות הביאה איתה את הרצון של חברות לשווק תוכן בדרכים חדשות, בדגש על תוכן מקורי ומקומי שיוצר והופץ באמצעות אושיות רשת ויוצרי תוכן, והחל תהליך בו אנשים מן השורה החלו למכור את היכולת שלהם לייצר ולפרסם תוכן עבור חברות מסחריות באותן רשתות. עם הזמן הלכה כלכלת היוצרים והתרחבה להזדמנויות נוספות ליצירה ומכירה של תוכן על ידי יוצרים משלל תחומים, כולל קורסים פרטיים של שפים, מאמני כושר ובידור למבוגרים, באתרים כגון OnlyFans ואחרים.עם עליית כלכלת היוצרים, החלו הרשתות החברתיות להתחרות על נתח שוק ההפצה של התוכן, בין היתר באמצעות תשלום ליוצרים. יוטיוב יצרה מודל לחלוקת רווחים מפרסומות עם יוצרי הסרטונים בפלטפורמה, בעוד שפלטפורמות חזותיות אחרות - כולל סנאפצ'ט, טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק פתחו קרנות ייעודיים לכך, וטוויטר אפשרה ליוצרי תוכן לגבות תשלום מהגולשים, בדומה לרכישת מנוי באתר סאבסטק.מגפת הקורונה והצמיחה בתחום מגפת הקורונה בשנים 2020–2022 הביאה לגל צמיחה נוסף בתחום, מתוך הצטלבות של הטכנולוגיות הזמינות, היקף הסחר המקוון שנסק, והצורך של אנשים למצוא דרכי עיסוק חדשים בזמן של סגרים ארוכים ומגבלות קשות על ענפים שלמים במשק.לפי בלומברג, בשנת 2021 היקף כלכלת היוצרים הוערכה במעל ל-20 מיליארד דולר. מכלול זה מתייחס לעסקים שנבנו על ידי יוצרים עצמאיים, החל בבלוגרים ועד סופרים, כדי לייצר רווחים מכישוריהם או מיצירותיהם. הכלכלה כוללת את החברות שמשרתות את היוצרים האלה, מאלה שמייצרות כלים ליצירת תוכן ועד לפלטפורמות של ניתוח מידע.נכון לשנת 2022 כלכלת היוצרים מוערכת בכ-50 מיליון יוצרי תוכן, מתוכם כ-2 מיליון שמסוגלים להרוויח מספיק כסף על מנת להתפרנס באופן בלעדי מיצירותיהם. כוכבת הטיקטוק צ׳ארלי ד׳אמליו, כוכב היוטיוב פיודיפאי ואדיסון ריי הם חלק מהשמות הגדולים בתחום.ביקורת אחת הביקורות על כלכלת היוצרים היא היעדר "מעמד הביניים" בתחום. הרוב הגדול של יוצרי התוכן לא מתפרנסים כלל, או מרוויחים רק מעט, מהיצירות שלהם, בעוד רוב הכסף זורם לפלטפורמות שיכולות להרוויח הכנסות משמעותיות מההעלאות שלהן. רק 0.1% מהיוצרים יכולים להתפרנס דרך ערוצים עצמאיים שאינם הרשתות החברתיות, ופחות מ-2% מיוצרי התוכן באתר המוביל ליצירת מנויים ליוצרים Patreon הרוויחו ב-2017 שכר מינימום חודשי.חלק מהאופטימיסטים מקשרים את הסיכויים של כלכלת היוצר לפיתוח ה-Web3. לדעתם, טכנולוגיות בלוקצ'יין (בפרט, טוקנים ו-NFT) פותחות נתיבים חדשים להפקת רווחים מיצירת התוכן בדרך שאינה תלוי בפלטפורמות מקוונות גדולות ואינן מוגבלות במדיניות שלהן.קישורים חיצוניים זאב פרבמן, לאן הולכת כלכלת היוצרים? על הקפיצה הגדולה שעשה התחום בקורונה, באתר tech12, 18 באפריל 2022 Signal Fire's Creator Economy Market Mapהערות שולייםתאוריות כלכליותחברהטכנולוגיה
2226030
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A7%D7%94%20%D7%A7%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%92%27%D7%90%D7%9C%D7%94
קוסטקה קאראג'אלה
קוֹסְטַקֶה קאראג'אלה (ברומנית: Costache Caragiale; 29 במרץ 1815 – 13 בפברואר 1877) היה מחזאי, שחקן תיאטרון ומנהל תיאטרון רומני שהיה לו תפקיד חשוב בהתפתחות התיאטרון הרומני. הוא נולד בבוקרשט, ולאכיה, ערך את הופעת הבכורה שלו על הבמה ב-1835 וב-1838 ארגן להקת תיאטרון ביאשי במולדובה, שהפכה לחלק מ. הוא עבד בתיאטראות אזוריים רומניים רבים, במיוחד ביאשי, קראיובה ובוטושאן, ועודד את הצגת מחזות של מחזאים רומניים של תקופתו, במיוחד אלה של וסילה אלכסנדרי וקוסטקה נגרוצי. בשנים 1852–1855 היה קוסטקה קאראג'אלה המנהל הראשון של התיאטרון הלאומי של בוקרשט. הוא גם כתב כמה קומדיות, כמו O repetiţie moldovenească ("חזרה מולדבית", 1844) ו-O soaré la mahala ("נשף בשכונת העוני") ב-1847. קאראג'אלה היה בין תומכי מהפכת 1848. הוא היה דודו של יון לוקה קאראג'אלה, הנחשב למחזאי הגדול ביותר בשפה הרומנית. גם אחיו הצעיר, יורגו קאראג'אלה (Iorgu Caragiale), היה שחקן ובמאי תיאטרון. מבחר מכתביו Scrieri a lui Costache Caragiale, 1840 "כתבים של קוסטקה קאראג'אלה" Epistolă către Grigore Alexandrescu, 1841 "מכתב לגריגור אלכסנדרסקו" Leonil sau Ce produce dispreţul, 1841 "לאוניל או מה שבוז מייצר" O repetiţie moldovenească sau Noi şi iar Noi, 1844 "חזרה מולדבית או אנחנו ועוד פעם" - קומדיה O soaré la mahala sau Amestecul de dorinţi "נשף בשכונת העוני או תערובת הרצונות" - קומדיה Îngâmfata plăpumăreasă sau Cucoană sunt "יוצר השמיכות המתנשא או אני גברת" Doi coţcari sau Feriţi-vă de răi ca de foc "שני נוכלים או היזהרו מהרשעים כמו מאש" Învierea morţilor "תחיית המתים" Urmarea coţcarilor "הנוכלים, המשך" Prologul pentru inaugurarea noului teatru din București, 1881 "פרולוג בחנוכת התיאטרון החדש בבוקרשט" (1852) Teatrul Naţional în Ţara Românească, 1867 "התיאטרון הלאומי בוולאכיה" (1855) קישורים חיצוניים הערות שוליים מחזאים רומנים במאי תיאטרון רומנים שחקני תיאטרון רומנים רומנים ממוצא יווני ילידי 1815 נפטרים ב-1877
קוֹסְטַקֶה קאראג'אלה (ברומנית: Costache Caragiale; 29 במרץ 1815 – 13 בפברואר 1877) היה מחזאי, שחקן תיאטרון ומנהל תיאטרון רומני שהיה לו תפקיד חשוב בהתפתחות התיאטרון הרומני.הוא נולד בבוקרשט, ולאכיה, ערך את הופעת הבכורה שלו על הבמה ב-1835 וב-1838 ארגן להקת תיאטרון ביאשי במולדובה, שהפכה לחלק מ.הוא עבד בתיאטראות אזוריים רומניים רבים, במיוחד ביאשי, קראיובה ובוטושאן, ועודד את הצגת מחזות של מחזאים רומניים של תקופתו, במיוחד אלה של וסילה אלכסנדרי וקוסטקה נגרוצי. בשנים 1852–1855 היה קוסטקה קאראג'אלה המנהל הראשון של התיאטרון הלאומי של בוקרשט. הוא גם כתב כמה קומדיות, כמו O repetiţie moldovenească ("חזרה מולדבית", 1844) ו-O soaré la mahala ("נשף בשכונת העוני") ב-1847.קאראג'אלה היה בין תומכי מהפכת 1848. הוא היה דודו של יון לוקה קאראג'אלה, הנחשב למחזאי הגדול ביותר בשפה הרומנית. גם אחיו הצעיר, יורגו קאראג'אלה (Iorgu Caragiale), היה שחקן ובמאי תיאטרון.מבחר מכתביוScrieri a lui Costache Caragiale, 1840 "כתבים של קוסטקה קאראג'אלה"Epistolă către Grigore Alexandrescu, 1841 "מכתב לגריגור אלכסנדרסקו"Leonil sau Ce produce dispreţul, 1841 "לאוניל או מה שבוז מייצר"O repetiţie moldovenească sau Noi şi iar Noi, 1844 "חזרה מולדבית או אנחנו ועוד פעם" - קומדיהO soaré la mahala sau Amestecul de dorinţi "נשף בשכונת העוני או תערובת הרצונות" - קומדיהÎngâmfata plăpumăreasă sau Cucoană sunt "יוצר השמיכות המתנשא או אני גברת"Doi coţcari sau Feriţi-vă de răi ca de foc "שני נוכלים או היזהרו מהרשעים כמו מאש"Învierea morţilor "תחיית המתים"Urmarea coţcarilor "הנוכלים, המשך"Prologul pentru inaugurarea noului teatru din București, 1881 "פרולוג בחנוכת התיאטרון החדש בבוקרשט" (1852)Teatrul Naţional în Ţara Românească, 1867 "התיאטרון הלאומי בוולאכיה" (1855)קישורים חיצונייםהערות שולייםמחזאים רומניםבמאי תיאטרון רומניםשחקני תיאטרון רומניםרומנים ממוצא יווניילידי 1815נפטרים ב-1877
2226053
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D%20%D7%90%D7%99-%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA
הסכם אי-תחרות
הסכם אי-תחרות הוא חוזה (או סעיף בחוזה) שלו שתי וריאציות: התחייבות של אחד הצדדים לחוזה של להתחרות בצדדים אחרים לחוזה. דוגמאות: בהסכם עבודה נכלל סעיף שבו העובד מתחייב שלט להתחרות במעסיקו לאחר סיום עבודתו אצל מעסיק זה. בעל עסק מוכר את עסקו לאחר, ומתחייב שלא להקים עסק שיתחרה בעסק שמכר. התחייבות הדדית של כל הצדדים לחוזה שלא להתחרות זה בזה. דוגמה: יזמים מקימים שותפות, ומסכימים שלא להתחרות איש ברעהו, בתחום שהשותפות עוסקת בו, במהלך קיום השותפות וגם לאחר פרישתם ממנה. ההתחייבות שלא להתחרות היא בדרך כלל לתקופה מוגבלת המצוינת בהסכם. הסכם אי-תחרות ביחסי העבודה בהסכמי עבודה נכלל לעיתים סעיף אי-תחרות שבו העובד מתחייב שלא להתחרות במעסיקו, באופן ישיר או באמצעות עבודה בתחום דומה אצל מעסיק אחר, לאחר סיום עבודתו אצל המעסיק הנוכחי. מועד אחר שבו נחתם הסכם אי-תחרות הוא בסיום העבודה. מעמדו של סעיף אי-תחרות, ובפרט יכולתו של המעסיק לאכוף סעיף כזה, נדונו בהרחבה בפסק דין תקדימי משנת 1999 של בית הדין הארצי לעבודה. העיקרון שנקבע בפסק הדין הוא: "לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהיעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהיעדר "סודות מסחריים", גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות." בית הדין נימק גישה זו בשלל טעמים: חוק יסוד: חופש העיסוק מעניק לעובד זכות לעבוד בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. חופש העיסוק הוא אפוא עיקרון חוקתי. את משפט העבודה מנחה עקרון יסוד, המבוסס על חזקת חוסר השוויון הבסיסי שבין כוחו של העובד לכוחו של המעסיק. לפיו, אין ליתן תוקף לתניות מסוימות בחוזה עבודה אישי, שיש להניח שעובד סביר לא היה מסכים להן מרצונו החופשי. ככלל, עובד חותם על תניית הגבלת עיסוק מחוסר בררה; העובד רוצה להתקבל למקום העבודה, אולם סביר להניח כי אם יסרב לחתום לא יועסק. מקום עבודתו של אדם, שבו הוא מבלה לכל הפחות שליש מיומו, אינו אמצעי השתכרות בלבד, כי אם מקום שממנו הוא מבקש להפיק סיפוק והגשמה עצמית. הגבלה על ניידות העובד תפגע בזכותו להגשים את עצמו. המשק המודרני מבוסס על קיומה של תחרות חופשית בשוק פתוח וכלכלה חופשית, בין היתר, באשר להון, ובפרט להון אנושי. מכאן, כי הגבלה על זכותו של עובד לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו פוגעת גם בתחרות החופשית. החברה מעוניינת במעבר מהיר וחופשי של מידע במשק. לדבר זה חשיבות הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. בית הדין ציין שבנסיבות מיוחדות ניתן לאכוף סעיף אי-תחרות לתקופה מסוימת. בנסיבות המיוחדות נכללים, בין השאר, המקרים הבאים: קיומו של סוד מסחרי של המעסיק, שהעובד מבקש להשתמש בו שלא כדין. לפרט זה יינתן משקל משמעותי רק כאשר קיימת הסתברות נאותה שהעובד יעשה שימוש בסוד המסחרי ושהדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם. חובתו של העובד שלא לפגוע בסוד מסחרי של מעסיקו קיימת מכוח חוק עוולות מסחריות ומכוח חובת הנאמנות של העובד למעסיקו, והסכם אי-תחרות הוא אחד מאמצעי ההגנה של המעסיק מפני חשיפת סודותיו. בית הדין ציין כי "הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב 'למחוק' מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם". כאשר המעסיק השקיע השקעה מיוחדת בהכשרתו של העובד. בית הדין הדגיש שכאשר העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. כאשר העובד קיבל תמורה מיוחדת ממעסיקו, על הסכמתו להגבלת עיסוקו. דוגמה: בסיום העובד משולם לעובד מענק מיוחד בתמורה להתחייבותו שלא להתחרות במעסיקו. חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ושל המעסיק החדש. בין עובד לבין מעססיקו קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעסיקו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם. בית הדין ציין שהנסיבות הנ"ל "אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית-הדין לשקול כל מקרה לגופו, על-פי מכלול נסיבותיו; כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות כמפורט לעיל. יצוין, כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית-הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על-פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל-פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה." הסכם אי-תחרות במגזר העסקי במגזר העסקי מתקיימים הסכמי אי-תחרות שונים: יזמים מקימים עסק משותף, וכל אחד מהם מתחייב שלא להתחרות בעסק זה לאחר פרישתו ממנו. עסקים אחדים מגיעים להסכם שלא להתחרות זה בזה, למשל בדרך של חלוקת השוק ביניהם. הסכם כזה, הפוגע בתחרות, עלול להיחשב לעברה פלילית של הסדר כובל (קרטל). בישראל עוסק בכך חוק התחרות הכלכלית. דוגמה: בפרשת קרטל הלחם הגישה רשות ההגבלים העסקיים כתבי אישום נגד המאפיות הגדולות בישראל ומנהליהן (19 נאשמים), באשמת יצירת הסדר כובל של חלוקת השוק ותיאום מחירים בתחום הלחם האחיד והחלות הנתונים לפיקוח מחירים. על המאפיות ומנהליהן הוטלו קנסות, ועל מרבית המנהלים הוטלו גם עונשי מאסר קלים. בעל עסק מוכר את עסקו לאחר, ומתחייב שלא להקים עסק שיתחרה בעסק שמכר. קובע כי "התחייבות של מוכר עסק, בשלמותו, כלפי רוכש העסק שלא לעסוק באותו סוג עסק, כשההתחייבות אינה בניגוד לנוהגים סבירים ומקובלים" לא תיחשב להסדר כובל. פסק דין מרכזי בתחום זה ניתן בבית המשפט העליון בשנת 2001. פסק הדין עסק בשותפות שבין חברת טבעול לקיבוץ אילון, שעם פירוקה הסכימו השותפים שלא להתחרות ביניהם במשך חמש שנים בתחומי המומחיות של כל אחד מהם. קיבוץ אילון הפר התחייבות זו, והתחרה במכרז שאליו ניגשה גם טבעול, וזו ביקשה לאכוף את הסכם האי-תחרות. בית המשפט העליון עסק בשתי שאלות: האם תניית אי-תחרות בהסכם לפירוק שותפות היא תניית הסדר כובל? מי שהוא צד להסדר כובל - הסדר שכרת עם בעל-החוזה האחר מרצונו החופשי - האם תתקבל טענתו שההסדר הכובל הוא הסדר בלתי-חוקי שאינו ראוי לאכיפה? שאלות אלה מציגות התנגשות בין שני ערכים: חופש החוזים והעיקרון "חוזים יש לקיים" מחד, וחופש העיסוק ועקרון התחרות החופשית מאידך. נפסק ברוב של שישה שופטים נגד אחד שתניית האי-תחרות היא הסדר כובל שאין לאכוף אותו. קישורים חיצוניים הסכם אי תחרות בעבודה או בין חברות, אורי שאבי - משרד עורכי דין אי תחרות - שמירת סודיות - הגבלת חופש העיסוק - תקופת צינון, באתר "B4 תכנון פרישה" דיויד גילה, לקראת מדיניות משפטית חדשה כלפי תניות אי־תחרות, עיוני משפט כג(1), פברואר 2000 הערות שוליים דיני חוזים דיני עבודה תחרות (כלכלה)
הסכם אי-תחרות הוא חוזה (או סעיף בחוזה) שלו שתי וריאציות: התחייבות של אחד הצדדים לחוזה של להתחרות בצדדים אחרים לחוזה. דוגמאות: בהסכם עבודה נכלל סעיף שבו העובד מתחייב שלט להתחרות במעסיקו לאחר סיום עבודתו אצל מעסיק זה. בעל עסק מוכר את עסקו לאחר, ומתחייב שלא להקים עסק שיתחרה בעסק שמכר. התחייבות הדדית של כל הצדדים לחוזה שלא להתחרות זה בזה. דוגמה: יזמים מקימים שותפות, ומסכימים שלא להתחרות איש ברעהו, בתחום שהשותפות עוסקת בו, במהלך קיום השותפות וגם לאחר פרישתם ממנה.ההתחייבות שלא להתחרות היא בדרך כלל לתקופה מוגבלת המצוינת בהסכם.הסכם אי-תחרות ביחסי העבודהבהסכמי עבודה נכלל לעיתים סעיף אי-תחרות שבו העובד מתחייב שלא להתחרות במעסיקו, באופן ישיר או באמצעות עבודה בתחום דומה אצל מעסיק אחר, לאחר סיום עבודתו אצל המעסיק הנוכחי. מועד אחר שבו נחתם הסכם אי-תחרות הוא בסיום העבודה.מעמדו של סעיף אי-תחרות, ובפרט יכולתו של המעסיק לאכוף סעיף כזה, נדונו בהרחבה בפסק דין תקדימי משנת 1999 של בית הדין הארצי לעבודה. העיקרון שנקבע בפסק הדין הוא:"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהיעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהיעדר "סודות מסחריים", גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות." בית הדין נימק גישה זו בשלל טעמים: חוק יסוד: חופש העיסוק מעניק לעובד זכות לעבוד בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. חופש העיסוק הוא אפוא עיקרון חוקתי. את משפט העבודה מנחה עקרון יסוד, המבוסס על חזקת חוסר השוויון הבסיסי שבין כוחו של העובד לכוחו של המעסיק. לפיו, אין ליתן תוקף לתניות מסוימות בחוזה עבודה אישי, שיש להניח שעובד סביר לא היה מסכים להן מרצונו החופשי. ככלל, עובד חותם על תניית הגבלת עיסוק מחוסר בררה; העובד רוצה להתקבל למקום העבודה, אולם סביר להניח כי אם יסרב לחתום לא יועסק. מקום עבודתו של אדם, שבו הוא מבלה לכל הפחות שליש מיומו, אינו אמצעי השתכרות בלבד, כי אם מקום שממנו הוא מבקש להפיק סיפוק והגשמה עצמית. הגבלה על ניידות העובד תפגע בזכותו להגשים את עצמו. המשק המודרני מבוסס על קיומה של תחרות חופשית בשוק פתוח וכלכלה חופשית, בין היתר, באשר להון, ובפרט להון אנושי. מכאן, כי הגבלה על זכותו של עובד לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו פוגעת גם בתחרות החופשית. החברה מעוניינת במעבר מהיר וחופשי של מידע במשק. לדבר זה חשיבות הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית.בית הדין ציין שבנסיבות מיוחדות ניתן לאכוף סעיף אי-תחרות לתקופה מסוימת. בנסיבות המיוחדות נכללים, בין השאר, המקרים הבאים: קיומו של סוד מסחרי של המעסיק, שהעובד מבקש להשתמש בו שלא כדין. לפרט זה יינתן משקל משמעותי רק כאשר קיימת הסתברות נאותה שהעובד יעשה שימוש בסוד המסחרי ושהדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם. חובתו של העובד שלא לפגוע בסוד מסחרי של מעסיקו קיימת מכוח חוק עוולות מסחריות ומכוח חובת הנאמנות של העובד למעסיקו, והסכם אי-תחרות הוא אחד מאמצעי ההגנה של המעסיק מפני חשיפת סודותיו. בית הדין ציין כי "הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב 'למחוק' מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם". כאשר המעסיק השקיע השקעה מיוחדת בהכשרתו של העובד. בית הדין הדגיש שכאשר העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. כאשר העובד קיבל תמורה מיוחדת ממעסיקו, על הסכמתו להגבלת עיסוקו. דוגמה: בסיום העובד משולם לעובד מענק מיוחד בתמורה להתחייבותו שלא להתחרות במעסיקו. חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ושל המעסיק החדש. בין עובד לבין מעססיקו קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעסיקו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם.בית הדין ציין שהנסיבות הנ"ל "אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית-הדין לשקול כל מקרה לגופו, על-פי מכלול נסיבותיו; כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות כמפורט לעיל. יצוין, כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית-הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על-פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל-פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה."הסכם אי-תחרות במגזר העסקיבמגזר העסקי מתקיימים הסכמי אי-תחרות שונים: יזמים מקימים עסק משותף, וכל אחד מהם מתחייב שלא להתחרות בעסק זה לאחר פרישתו ממנו. עסקים אחדים מגיעים להסכם שלא להתחרות זה בזה, למשל בדרך של חלוקת השוק ביניהם. הסכם כזה, הפוגע בתחרות, עלול להיחשב לעברה פלילית של הסדר כובל (קרטל). בישראל עוסק בכך חוק התחרות הכלכלית. דוגמה: בפרשת קרטל הלחם הגישה רשות ההגבלים העסקיים כתבי אישום נגד המאפיות הגדולות בישראל ומנהליהן (19 נאשמים), באשמת יצירת הסדר כובל של חלוקת השוק ותיאום מחירים בתחום הלחם האחיד והחלות הנתונים לפיקוח מחירים. על המאפיות ומנהליהן הוטלו קנסות, ועל מרבית המנהלים הוטלו גם עונשי מאסר קלים. בעל עסק מוכר את עסקו לאחר, ומתחייב שלא להקים עסק שיתחרה בעסק שמכר. קובע כי "התחייבות של מוכר עסק, בשלמותו, כלפי רוכש העסק שלא לעסוק באותו סוג עסק, כשההתחייבות אינה בניגוד לנוהגים סבירים ומקובלים" לא תיחשב להסדר כובל.פסק דין מרכזי בתחום זה ניתן בבית המשפט העליון בשנת 2001. פסק הדין עסק בשותפות שבין חברת טבעול לקיבוץ אילון, שעם פירוקה הסכימו השותפים שלא להתחרות ביניהם במשך חמש שנים בתחומי המומחיות של כל אחד מהם. קיבוץ אילון הפר התחייבות זו, והתחרה במכרז שאליו ניגשה גם טבעול, וזו ביקשה לאכוף את הסכם האי-תחרות. בית המשפט העליון עסק בשתי שאלות: האם תניית אי-תחרות בהסכם לפירוק שותפות היא תניית הסדר כובל? מי שהוא צד להסדר כובל - הסדר שכרת עם בעל-החוזה האחר מרצונו החופשי - האם תתקבל טענתו שההסדר הכובל הוא הסדר בלתי-חוקי שאינו ראוי לאכיפה?שאלות אלה מציגות התנגשות בין שני ערכים: חופש החוזים והעיקרון "חוזים יש לקיים" מחד, וחופש העיסוק ועקרון התחרות החופשית מאידך.נפסק ברוב של שישה שופטים נגד אחד שתניית האי-תחרות היא הסדר כובל שאין לאכוף אותו.קישורים חיצוניים הסכם אי תחרות בעבודה או בין חברות, אורי שאבי - משרד עורכי דין אי תחרות - שמירת סודיות - הגבלת חופש העיסוק - תקופת צינון, באתר "B4 תכנון פרישה" דיויד גילה, לקראת מדיניות משפטית חדשה כלפי תניות אי־תחרות, עיוני משפט כג(1), פברואר 2000הערות שולייםדיני חוזיםדיני עבודהתחרות (כלכלה)
2226118
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%92%D7%95%20%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F
הוגו לארסון
הוגו עמנואל לארסון (בשוודית: Hugo Emanuel Larsson; נולד ב-27 ביוני 2004 בסווארטה שבשוודיה) הוא כדורגלן שוודי המשחק בעמדת הקשר בקבוצת מאלמה מליגת העל השוודית ובנבחרת שוודיה. קריירת מועדונים לארסון גדל במחלקת הנוער של מאלמה. בשנת 2022 החל לשחק בקבוצה הבוגרת של המועדון במסגרת ליגת העל השוודית. קריירה בינלאומית ב-9 בינואר 2023 ערך לארסון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת שוודיה, בניצחון 2-0 על נבחרת פינלנד במשחק ידידות. תארים מאלמה הגביע השוודי (1): 2021/2022 קישורים חיצוניים כדורגלנים שוודים קשרי כדורגל שוודים כדורגלני מאלמה כדורגלני נבחרת שוודיה שוודים שנולדו ב-2004
הוגו עמנואל לארסון (בשוודית: Hugo Emanuel Larsson; נולד ב-27 ביוני 2004 בסווארטה שבשוודיה) הוא כדורגלן שוודי המשחק בעמדת הקשר בקבוצת מאלמה מליגת העל השוודית ובנבחרת שוודיה.קריירת מועדונים לארסון גדל במחלקת הנוער של מאלמה. בשנת 2022 החל לשחק בקבוצה הבוגרת של המועדון במסגרת ליגת העל השוודית.קריירה בינלאומית ב-9 בינואר 2023 ערך לארסון את הופעת הבכורה שלו בנבחרת שוודיה, בניצחון 2-0 על נבחרת פינלנד במשחק ידידות.תארים מאלמה הגביע השוודי (1): 2021/2022קישורים חיצוניים כדורגלנים שוודיםקשרי כדורגל שוודיםכדורגלני מאלמהכדורגלני נבחרת שוודיהשוודים שנולדו ב-2004
2226147
https://he.wikipedia.org/wiki/STS-106
STS-106
STS-106, היא המשימה ה-99 בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א והמשימה ה-22 של מעבורת החלל אטלנטיס. מטרתה העיקרית של משימה זו הייתה המשך הרכבת תחנת החלל הבין-לאומית וביצוע ניסויים. צוות מפקד המשימה: טרנס וילקאט טייס: סקוט אלטמן (Scott D. Altman) מומחה למשימה: אדוארד לו (Edward T. Lu) מומחה למשימה: ריצ'רד מסטרקיו (Richard A. Mastracchio) מומחה למשימה: דניאל ברבנק (Daniel C. Burbank) מומחה למשימה: יורי מלנצ'נקו (Yuri Malenchenko) מומחה למשימה: בוריס מורוקוב ( Boris Morukov) המשימה מטרתה העיקרית של משימה זו הייתה להכין מודול "זבזדה" לשימוש ומתן אפשרות לנוכחות קבועה של צוותים בתחנת החלל הבין-לאומית. המעבורת שוגרה ב-8 בספטמבר 2000 וב-10 בספטמבר התחברה לתחנת החלל הבין-לאומית. ב-11 בספטמבר לו ומלנצקנו ביצוע פעילות חוץ רכבית שנמשכה מעל ל-6 שעות. בפעילות זו הם חיבור כבלים שונים בין מודול "זבזדה" לבין מודול "זאריה". למחרת החלו עבודות בהעברת מטענים שונים ממעבורת לתחנת החלל. בסך הכול הועברו 2,722 ק"ג של ציוד ומצרכים שונים. ביום חמישי של המשימה במודול "זבזדה, הותקנו סוללות מצברים נוספות. בהמשך בוצעו פעולות נוספות הקשורות עם תחזוקת תחנת החלל. המעבורת נחתה במרכז החלל קנדי במסלול נחיתה מס' 15 ב-20 בספטמבר. ראו גם משימות מעבורות החלל קישורים חיצוניים אודות משימת STS-99 באתר נאס"א תיאור המשימה דיווח לעיתונות סרט עם תקציר של מהלך המשימה STS-106 2000 בארצות הברית
STS-106, היא המשימה ה-99 בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א והמשימה ה-22 של מעבורת החלל אטלנטיס. מטרתה העיקרית של משימה זו הייתה המשך הרכבת תחנת החלל הבין-לאומית וביצוע ניסויים.צוות מפקד המשימה: טרנס וילקאט טייס: סקוט אלטמן (Scott D. Altman) מומחה למשימה: אדוארד לו (Edward T. Lu) מומחה למשימה: ריצ'רד מסטרקיו (Richard A. Mastracchio) מומחה למשימה: דניאל ברבנק (Daniel C. Burbank) מומחה למשימה: יורי מלנצ'נקו (Yuri Malenchenko) מומחה למשימה: בוריס מורוקוב ( Boris Morukov)המשימה מטרתה העיקרית של משימה זו הייתה להכין מודול "זבזדה" לשימוש ומתן אפשרות לנוכחות קבועה של צוותים בתחנת החלל הבין-לאומית.המעבורת שוגרה ב-8 בספטמבר 2000 וב-10 בספטמבר התחברה לתחנת החלל הבין-לאומית. ב-11 בספטמבר לו ומלנצקנו ביצוע פעילות חוץ רכבית שנמשכה מעל ל-6 שעות. בפעילות זו הם חיבור כבלים שונים בין מודול "זבזדה" לבין מודול "זאריה". למחרת החלו עבודות בהעברת מטענים שונים ממעבורת לתחנת החלל. בסך הכול הועברו 2,722 ק"ג של ציוד ומצרכים שונים. ביום חמישי של המשימה במודול "זבזדה, הותקנו סוללות מצברים נוספות. בהמשך בוצעו פעולות נוספות הקשורות עם תחזוקת תחנת החלל.המעבורת נחתה במרכז החלל קנדי במסלול נחיתה מס' 15 ב-20 בספטמבר.ראו גם משימות מעבורות החללקישורים חיצוניים אודות משימת STS-99 באתר נאס"א תיאור המשימה דיווח לעיתונות סרט עם תקציר של מהלך המשימהSTS-1062000 בארצות הברית
2226181
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%93
חמיד
שמות משפחה ערביים שמות פרטיים
שמות משפחה ערבייםשמות פרטיים
2226207
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%9F%20%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9F%20%28%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%A8%29
ג'ון תומסון (צייר)
ג'ון תומסון, באנגלית: John Thomson (1 בספטמבר 1778 - 28 באוקטובר 1840) היה כומר בכנסיית סקוטלנד וצייר נוף חובב ידוע. הוא היה הכומר של דודינגסטון קירק מ-1805 עד 1840. ביוגרפיה הוא היה הצעיר מבין שמונה ילדים. תומסון נולד באחוזה בדילי, איירשייר, בנם הרביעי של מרי היי ובעלה, הכומר תומאס תומסון, כומר הקהילה המקומית של כנסיית סקוטלנד. הוא התחנך בבית הספר דיילי פאריש. מגיל צעיר, הוא גילה כישרון לציור, ובהשראת האזור הכפרי של איירשייר, פיתח אהבה לציורי נוף. ב-1791 הוא נרשם לאוניברסיטת גלאזגו ללימודי משפטים ותאולוגיה, וב-1793 עבר לאוניברסיטת אדינבורו כדי ללמוד תאולוגיה. בהיותו שם, הוא פגש אנשים רבים שהיו בולטים בחוגים האמנותיים של אדינבורו, כולל וולטר סקוט, ואלכסנדר נסמית', האחרון שבהם העביר לו שיעורי אמנות. לאחר שסיים את לימודיו, חזר תומסון לאיירשייר וקיבל רישיון ככומר של כנסיית סקוטלנד, ולאחר מכן הוסמך ככומר בשנת 1800 במקום אביו. ב-1805 הוא עבר לדודינגסטון ליד אדינבורו והפך לכומר המפורסם ביותר של המקום, ונשאר בתפקיד עד מותו ב-1840. בשנת 1814 הוא נבחר לעמית של החברה המלכותית של אדינבורו. הממליצים עליו היו ג'ון פלייפייר, ארצ'יבלד אליסון וסר דייוויד ברוסטר. בעודו בדודינגסטון, צויר דיוקן משובח מאוד שלו על ידי רוברט סקוט לאודר שנישא לבתו של תומסון, איזבלה ב-1833. תומסון מת בשנת 1840, לאחר שעבד 41 שנים במשרה. ירש אותו הכומר ג'יימס מקפרלן. קברו בחצר הכנסייה של דודינגסטון מסומן על ידי סרקופג אבן ייחודי. היבטים אמנותיים לתומסון היה סטודיו למרגלות גן האחוזה על חוף דודינגסטון לוך. מאוחר יותר, החליף את המקום ליד מגדל דודינגסטון, מבנה שתוכנן עבור Duddingston Curling Society בשנת 1825 על ידי ויליאם פלייפר. האגודה השתמשה בקומת הקרקע כבית המועדון שלהם, ותומסון השתמש בקומה העליונה של המגדל, המכונה היום "מגדל תומסון", כסטודיו שלו. המעבר לדודינגסטון אפשר לו לחדש את ההיכרות עם אנשי מפתח בחוגים אמנותיים ולפתח את אמנותו. כמו המורה המוקדם שלו, נייסמית', תומסון האמין בעבודה בחוץ, בהתבוננות ישירות מהטבע. בהשפעת הטכניקות של הנרי רייבורן ואמן הנוף האנגלי הנודע ויליאם טרנר, הוא פיתח סגנון רומנטי רחב, והפך לאמן נוף בעל מוניטין מבוסס. הדבר איפשר לו להגדיל את המשכורת הקטנה שלו ולהתעשר למדי באמצעות מכירת ציוריו. בנוסף לסקוט, נייסמית' ורייבורן, תומסון היה מיודד עם סופר ואמן חובב עמית, תומאס דיק לאודר, וכזה היה המוניטין של תומסונס שבשנת 1818 הוא אירח את טרנר בסטודיו שלו, שאומרים שהעיר על המבט על הלוך : "באלוהים אדוני, אני מקנא בך בפיסת המים ההיא." תומסון המשיך בשיתוף פעולה עם טרנר בהפקת תחריטים להמחשת העתיקות הפרובינציאליות והנוף הציורי של סקוטלנד של וולטר סקוט, שפורסם ב-1826. מתוך הכרה בכישרונו, קהילתו של תומסון מינתה אותו להיות חבר באיגוד האמנים באדינבורו. הוא המשיך לקבל חברות כבוד של המוסד המלכותי לעידוד האמנויות היפות בסקוטלנד והאקדמיה המלכותית הסקוטית. משפחה בשנת 1801 נישא לאיזבלה רמזי (1782-1809) בתו של הכומר ג'ון רמזי מקירמיקאל. יחד נולדה להם בת מרגרט (1806-1827). בנם תומאס תומסון (1802-1873) הפך לראש עיריית סטרטפורד-אפון-אייבון. ג'ון תומסון (1803-1870) היה קפטן ב-HEICS. בתם איזבלה תומסון (1809–1869) נישאה לאמן רוברט סקוט לאודר. בשנת 1813, לאחר מותה של איזבלה הוא התחתן עם פרנסס אינגרם ספנס (1779–1845). היא הייתה אלמנתו של מרטין דאלרימפל מפורדל. נולדו להם בנים נוספים: פרנסיס תומסון (1814-1858); הנרי פרנסיס (נ. 1819); אדוארד (נולד 1821); ושתי בנות, אמילי (ב.1816) ומרי הלן (ב.1817). גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים ציירים סקוטים ילידי 1778 נפטרים ב-1840
ג'ון תומסון, באנגלית: John Thomson (1 בספטמבר 1778 - 28 באוקטובר 1840) היה כומר בכנסיית סקוטלנד וצייר נוף חובב ידוע. הוא היה הכומר של דודינגסטון קירק מ-1805 עד 1840.ביוגרפיה הוא היה הצעיר מבין שמונה ילדים. תומסון נולד באחוזה בדילי, איירשייר, בנם הרביעי של מרי היי ובעלה, הכומר תומאס תומסון, כומר הקהילה המקומית של כנסיית סקוטלנד. הוא התחנך בבית הספר דיילי פאריש. מגיל צעיר, הוא גילה כישרון לציור, ובהשראת האזור הכפרי של איירשייר, פיתח אהבה לציורי נוף.ב-1791 הוא נרשם לאוניברסיטת גלאזגו ללימודי משפטים ותאולוגיה, וב-1793 עבר לאוניברסיטת אדינבורו כדי ללמוד תאולוגיה. בהיותו שם, הוא פגש אנשים רבים שהיו בולטים בחוגים האמנותיים של אדינבורו, כולל וולטר סקוט, ואלכסנדר נסמית', האחרון שבהם העביר לו שיעורי אמנות.לאחר שסיים את לימודיו, חזר תומסון לאיירשייר וקיבל רישיון ככומר של כנסיית סקוטלנד, ולאחר מכן הוסמך ככומר בשנת 1800 במקום אביו. ב-1805 הוא עבר לדודינגסטון ליד אדינבורו והפך לכומר המפורסם ביותר של המקום, ונשאר בתפקיד עד מותו ב-1840.בשנת 1814 הוא נבחר לעמית של החברה המלכותית של אדינבורו. הממליצים עליו היו ג'ון פלייפייר, ארצ'יבלד אליסון וסר דייוויד ברוסטר.בעודו בדודינגסטון, צויר דיוקן משובח מאוד שלו על ידי רוברט סקוט לאודר שנישא לבתו של תומסון, איזבלה ב-1833.תומסון מת בשנת 1840, לאחר שעבד 41 שנים במשרה. ירש אותו הכומר ג'יימס מקפרלן. קברו בחצר הכנסייה של דודינגסטון מסומן על ידי סרקופג אבן ייחודי.היבטים אמנותיים לתומסון היה סטודיו למרגלות גן האחוזה על חוף דודינגסטון לוך. מאוחר יותר, החליף את המקום ליד מגדל דודינגסטון, מבנה שתוכנן עבור Duddingston Curling Society בשנת 1825 על ידי ויליאם פלייפר. האגודה השתמשה בקומת הקרקע כבית המועדון שלהם, ותומסון השתמש בקומה העליונה של המגדל, המכונה היום "מגדל תומסון", כסטודיו שלו.המעבר לדודינגסטון אפשר לו לחדש את ההיכרות עם אנשי מפתח בחוגים אמנותיים ולפתח את אמנותו. כמו המורה המוקדם שלו, נייסמית', תומסון האמין בעבודה בחוץ, בהתבוננות ישירות מהטבע. בהשפעת הטכניקות של הנרי רייבורן ואמן הנוף האנגלי הנודע ויליאם טרנר, הוא פיתח סגנון רומנטי רחב, והפך לאמן נוף בעל מוניטין מבוסס. הדבר איפשר לו להגדיל את המשכורת הקטנה שלו ולהתעשר למדי באמצעות מכירת ציוריו.בנוסף לסקוט, נייסמית' ורייבורן, תומסון היה מיודד עם סופר ואמן חובב עמית, תומאס דיק לאודר, וכזה היה המוניטין של תומסונס שבשנת 1818 הוא אירח את טרנר בסטודיו שלו, שאומרים שהעיר על המבט על הלוך : "באלוהים אדוני, אני מקנא בך בפיסת המים ההיא." תומסון המשיך בשיתוף פעולה עם טרנר בהפקת תחריטים להמחשת העתיקות הפרובינציאליות והנוף הציורי של סקוטלנד של וולטר סקוט, שפורסם ב-1826.מתוך הכרה בכישרונו, קהילתו של תומסון מינתה אותו להיות חבר באיגוד האמנים באדינבורו. הוא המשיך לקבל חברות כבוד של המוסד המלכותי לעידוד האמנויות היפות בסקוטלנד והאקדמיה המלכותית הסקוטית.משפחה בשנת 1801 נישא לאיזבלה רמזי (1782-1809) בתו של הכומר ג'ון רמזי מקירמיקאל. יחד נולדה להם בת מרגרט (1806-1827). בנם תומאס תומסון (1802-1873) הפך לראש עיריית סטרטפורד-אפון-אייבון. ג'ון תומסון (1803-1870) היה קפטן ב-HEICS. בתם איזבלה תומסון (1809–1869) נישאה לאמן רוברט סקוט לאודר. בשנת 1813, לאחר מותה של איזבלה הוא התחתן עם פרנסס אינגרם ספנס (1779–1845). היא הייתה אלמנתו של מרטין דאלרימפל מפורדל. נולדו להם בנים נוספים: פרנסיס תומסון (1814-1858); הנרי פרנסיס (נ. 1819); אדוארד (נולד 1821); ושתי בנות, אמילי (ב.1816) ומרי הלן (ב.1817).גלריהקישורים חיצונייםהערות שוליים ציירים סקוטיםילידי 1778נפטרים ב-1840
2226225
https://he.wikipedia.org/wiki/Words
Words
Words הוא שיר של הדי ג'יי והמפיק המוזיקלי השוודי, אלסו, בשיתוף פעולה עם הזמרת השוודית, זארה לארסון, שיצא, על ידי חברות התקליטים 10:22PM ו-Astralwerks, ב-22 באפריל 2022. השיר נכתב ידי אלסו, זארה לארסון, קרן פול ובקי היל, והופק על ידי אלסו. נכון למאי 2023, השיר הושמע למעלה מ-229 מיליון פעמים בספוטיפיי, ולמעלה מ-30 מיליון פעמים ביוטיוב. מיקומי שיא נתוני מכירות היסטוריית יציאות לאור קישורים חיצוניים הערות שוליים שירים שנכתבו על ידי בקי היל שירי מוזיקת האוס שירי מוזיקת דאנס אלקטרונית שירים שנכתבו על ידי אלסו שירי זארה לארסון שירי אלסו שירי 2022 סינגלים מ-2022 שירים באנגלית
Words הוא שיר של הדי ג'יי והמפיק המוזיקלי השוודי, אלסו, בשיתוף פעולה עם הזמרת השוודית, זארה לארסון, שיצא, על ידי חברות התקליטים 10:22PM ו-Astralwerks, ב-22 באפריל 2022. השיר נכתב ידי אלסו, זארה לארסון, קרן פול ובקי היל, והופק על ידי אלסו.נכון למאי 2023, השיר הושמע למעלה מ-229 מיליון פעמים בספוטיפיי, ולמעלה מ-30 מיליון פעמים ביוטיוב.מיקומי שיאנתוני מכירותהיסטוריית יציאות לאורקישורים חיצונייםהערות שוליים שירים שנכתבו על ידי בקי הילשירי מוזיקת האוסשירי מוזיקת דאנס אלקטרוניתשירים שנכתבו על ידי אלסושירי זארה לארסוןשירי אלסושירי 2022סינגלים מ-2022שירים באנגלית
2226248
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%A8%D7%92%27%20%D7%94%D7%A8%D7%A0%D7%90%D7%93%D7%99
ג'רג' הרנאדי
ג'רג' הרנאדי (במקור עד 1946 הרץ, בהונגרית: Hernádi György; סקשפהרוואר, 17 ביולי 1899 – בודפשט, 20 בנובמבר 1958) היה משורר יהודי-הונגרי, סופר, עיתונאי, עורך עיתון, מתרגם ספרותי, מחזאי. יצירתו הספרותית בכל תחום: שירה, ספורת ומחזאות, זכתה להערכה והצלחה בעיקר אחרי מותו. קורות חייו ג'רג' הרץ נולד במשפחה יהודית אינטלקטואלית עשירה. הוא בנם של אוסקר הרץ (1864–1929) רופא, ורופא מטעם בית המשפט של המחוז ושל ארז'בט פישר (1879–1944). אמו ואחותו נספו בשואה. סבו מצד אביו אדולף הרץ היה גם כן רופא בעיר ווארפלוטה בהונגריה. סבא רבא שלו אילש (אליהו) הרץ השתתף כחייל במהפכת 1848 בהונגריה ובמלחמת העצמאות של 1848–1849 שלאחריה. בשנת 1917 סיים ג'רג' הרץ את בית הספר התיכון הריאלי הראשי בבעיר הולדתו, לאחר מכן התגייס כחייל ושירת בחזית במלחמת העולם הראשונה. במהלך מהפכת החרציות הוא נבחר למפקד עיר הולדתו סקשפהרוואר. משנת 1918 הוא היה חבר ב מפלגת הקומוניסטים של ההונגריה (KMP). בין מרץ לבין יולי 1919, (בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית) הוא ערך את את עיתון המחוז (שלוחה של נפסבה הארצי) עם אדן דונאי, ולאחר מכן את המגזין החברתי והספרותי "רעיון" (Eszme) עם אלדאר טוט ועם בלה נאג' וארקוני. שיריו הראשונים פורסמו במגזין מא (Ma) שפירושו "היום" הודות לחברו לאיוש קשאק. בסוף 1919, לאחר נפילת הדיקטטורה של הפרולטריון, הוא נאלץ לברוח. הוא נסע תחילה לברטיסלאבה לזמן קצר, משם עבר לברלין. כרך השירה הראשון שלו ראה אור בברלין, מאויר בחיתוכי עץ מאת לאיוש קשאק. ב-1922 התיישב בווינה, שם השלים את לימודיו באוניברסיטה והשיג דוקטורט במדעי הרוח. הוא התגורר בפריז במשך שנה מסוף 1929. הוא חזר להונגריה ב-1934 והשתתף בפעילותה של תנועת העבודה ההונגרית. כחבר ב-KMP הבלתי חוקית, הוא ערך עיתונים קומוניסטיים וכתב ספרות. הרנאדי נעשה מעורב בפעילויות של "חוג עבודה" שנוצר סביב קשאק עד שזה נסגר ב-1939. הוא גם כתב שירים אקטיביסטיים, אחר כך "פסוקים חופשיים אקספרסיוניסטיים" וכמה מחזות. לעיתים קרובות לקח את הנושאים שלו מהתנ"ך מספר בראשית ומהברית החדשה. משנת 1934 פרסם תרגומים תחת שמות בדויים שונים. הוא נעצר מספר פעמים והושם תחת פיקוח משטרתי. בתקופת השואה הוא גורש למחנה הריכוז דכאו ב-1944, ורק בספטמבר 1945 חזר הביתה. בשנות ה-50 הוא נדחק מהחיים הציבוריים הספרותיים ויכול היה לפרסם רק בעיתונים כלכליים. הרנאדי עבד עבור עיתונים מסחריים, והיה בין היתר והעורך האחראי של "עיתון החדשנות" (Újítók Lapja) עד מותו. לאחר מותו פורסמו כמה אוספים ממבחר שיריו וסיפוריו. יצירתו Ecce homo כרך השירה שלו הוא אחת היצירות המשמעותיות והחשובות ביותר של אמנות הספר הקונסטרוקטיביסטית. שירתו התקדמה בהדרגה מצורות אקספרסיביות פתטיות דרך שירת מחוות דאדאיסטית לדימויים נקיים ופשוטים. יהודה הוא הבולט בין מחזותיו, הטרגדיה של חלוץ (1943). הוא הכין את המחזה בן חמש המערכות באמצעות שנים של מחקר. לפי המחזה יהודה איש קריות ראה את עצמו חלק מיורשי המכבים והחשמונאים. הוא הצטרף לישו כתלמידו על מנת לשחרר את עמו מהכיבוש הרומאי. הרנאדי בחן את מערכת היחסים בין ישו לבין יהודה בצומת של אידיאל ומציאות, שמים וארץ, וראה בו סמל שחוזר על עצמו כל הזמן. לא ניתן להמיר את האמיתות המופשטות של ישו למציאות ואם מישהו מנסה אותן, הוא בהכרח הופך לבוגד באידיאלים. אירועי הבשורה במחזה מסופרים על ידי יהודה והכוהנים הגדולים, למרות שכולם עוסקים בישו, ישו עצמו אפילו לא נכלל בסיפור; הוא נוכח רק כיצור אידיאלי. "המלכות" של ישו היא "לא מהעולם הזה", אבל יהודה רוצה להעמיד את האידיאלים של ישו לשירות המאבק ששל החירות הלאומית. הכהונה הגדולה היהודית, המאוחדת עם הרומאים, נפטרת משני ה"מורדים" בצורה מסתורית: האחד מקבל את תפקיד הגיבור, השני את תפקיד הבוגד. הדרמה היא למעשה משל: הכיבוש הנאצי שאיים יותר ויותר הציע ליהודים (לפי תפיסת הרנאדי) שני תפקידים: ישו ויהודה. הרנאדי היה נציג מעט מוכר, ומאוחר יותר, כמעט נשכח לחלוטין, של הדור השני של השירה הסוציאליסטית. שירתו התאפיינה בשמחה שחש על שחזור וחידוש החיים, אך תמיד חזר לתמונות האפלות של הזוועות וההשפלות שחוה במחנה הריכוז. למרות שהוא היה פורה מאוד במהלך חייו, רק כרך אחד יכול היה להתפרסם לאחר 1945: זו הייתה הטרגדיה האישית שלו שהשיטה הסוציאליסטית החדשה דנה אותו לשתיקה. בשנות ה-50 הוא היה מחוץ לחיים הציבוריים הספרותיים לחלוטין ויכול היה לפרסם רק עיתונים כלכליים (באופן גרוטסקי, עבודותיו על המצאות וחידושים זכו להכרה של מומחים טכניים). ההספד שלו נכתב על ידי חברו הוותיק לנשק לאיוש קשאק. הוא חי ועבד בבודפשט ורק לאחר מותו פורסמו כמה כרכים של מבחר שיריו וסיפוריו . משפחתו אשתו הייתה מגדה דנש, בתם של האדריכל איזידור דנש ושל ארז'בט סבולצ'י, לה נישא ב-1944 בבודפשט. ילדיהם: קטלין הרנאדי (1946) יאנוש הרנאדי (1951) יצירותיו העיקריות שירים (ספרים לצעירים. מהדורה 1: ברלין, 1921; עם תחריטים צבעוניים מאת לאיוש קשאק. מהדורה 2: וינה, 1922) Ecce Homo. שיריו של ג'רג' הרץ. שירים. עם תחריטים צבעוניים וטיפוגרפיה מאת לאיוש קשאק (פרסומים של Az Írók Könyvkiadó Vállalata. וינה, 1923) מהניכר - לניכר. שירים (בודפשט, 1936) על שירה. אַרְס פואטיקה – אנתולוגיה של משוררים אירופיים. עורך ג'רג' פאלודי (מגזין עבודה, 1938) מתן חשבון. שירים. שלוש התמונות צוירו על ידי שאנדור פניבש (בודפשט, 1941) החלום האחרון. דרמה (הספר שלנו. בודפשט, 1941) יהודה. הטרגדיה של חלוץ. מחזה בחמש מערכות (בודפשט, 1943) שיריו של לאיוש קשאק – ג'רג' לוקאץ': גתה ותקופתו (סוציאליזם, 1946) אלה ששרדו. שירים. תחת שמו של ג'רג' הרנאדי. ההקדמה נכתבה על ידי לאיוש קשאק (בודפשט, 1947) חלוקת סחורות בכלכלה המתוכננת (כלכלה, 1948) ספר החידושים. המצאות וחידושים. תחת השם ג'רג' הרנאדי. חידושים והמצאות שהוצגו בתערוכת החדשנות הלאומית השלישית. (בודפשט, 1953) בניית מפעל עם אלמנטים גדולים מוכנים – שיטת בורסקאות מהירה וטובה יותר (המצאות הונגריות גדולות. בודפשט, 1955) הארץ שלי, הגורל שלי. שירים חלופיים. Vál., ההקדמה נכתבה על ידי Árpád Fáy (בודפשט, 1959) אביב ללא סיכון. סיפורים. המבוא נכתב על ידי ארפאד פאי (בודפשט, 1969) בכף הזמן. אוסף שירים (בודפשט, 1980) החלום האחרון (הנשואים. קומדיות קלאסיות. ערך רוברט דבני. בודפשט, 1985) החלום האחרון (מגזין Remény, 1989) Ecce Homo. שיריו של ג'רג' הרץ. שירים. עם תחריטים צבעוניים וטיפוגרפיה מאת לאיוש קשאק. מהדורת פקסימילה (בודפשט, 1999) תרגומים ברכט: המניפסט (Nagyvilág, 1958) ספרות Irod.: Kassák Lajos: Emlékezés H. Gy.-re. (Élet és Irodalom, 1958. 48.) Nádass József: Emlékező sorok H. Gy.-ről. (Élet és Irodalom, 1959. 29.) Fábián Katalin: H. Gy.: Földem, sorsom. (Kortárs, 1960) Csendes évforduló. Öt évvel ezelőtt halt meg H. Gy. (A Könyv, 1963) Fábián Katalin: Emlékezés H. Gy.-re. (Kortárs, 1963) Fáy Árpád: H. Gy. (Kortárs, 1968) Pásztor József, M.: Az Eszme. Szociális és kulturlap 1919-ben. (Magyar Könyvszemle, 1969) Fáy Árpád: H. Gy. Emlékezés egy elfelejtett költőre, halálának 10. évfordulóján. (Élet és Irodalom, 1969. 29.) Markovits Györgyi: Győzni fogunk. Emlékezés H. Gy.-re. (Magyar Nemzet, 1974. júl. 17.) M. Gy.: H. Gy. emlékezete. (1979. júl. 17.) N. L.: Még egyszer H. Gy.-ről. (Magyar Nemzet, 1979. aug. 7.) Magony Imre: Székesfehérvári olvasókönyv. (Székesfehérvár, 2002) Komoróczy Emőke, G.: A szellemi nevelés fórumai. Kassák Lajos, Tamási Lajos és Kárpáti Kamill „körei.” (Bp., 2005) לקריאה נוספת Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש) Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965. (לקסיקון ספרותי הונגרי)  Névpont. ("נקודת שם". עורך פטר קוזאק) (nevpont.hu) Révai új lexikona IX. (Gym–Hol). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2002. ISBN 963-927-268-X (הלקסיקון החדש של רוואי. סקסארד. הוצאת מיהאי באביץ') הערות שוליים משוררים יהודים הונגרים עיתונאים יהודים הונגרים סופרים יהודים הונגרים מתרגמים יהודים הונגרים מחזאים יהודים הונגרים אנשי צבא אוסטרו-הונגרים במלחמת העולם הראשונה חיילים יהודים במלחמת העולם הראשונה יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי קומוניסטים יהודים הונגרים אסירים במחנה הריכוז דכאו ניצולי השואה סקשפהרוואר: אישים הונגרים שנולדו ב-1899 הונגרים שנפטרו ב-1958
ג'רג' הרנאדי (במקור עד 1946 הרץ, בהונגרית: Hernádi György; סקשפהרוואר, 17 ביולי 1899 – בודפשט, 20 בנובמבר 1958) היה משורר יהודי-הונגרי, סופר, עיתונאי, עורך עיתון, מתרגם ספרותי, מחזאי. יצירתו הספרותית בכל תחום: שירה, ספורת ומחזאות, זכתה להערכה והצלחה בעיקר אחרי מותו.קורות חייו ג'רג' הרץ נולד במשפחה יהודית אינטלקטואלית עשירה. הוא בנם של אוסקר הרץ (1864–1929) רופא, ורופא מטעם בית המשפט של המחוז ושל ארז'בט פישר (1879–1944). אמו ואחותו נספו בשואה. סבו מצד אביו אדולף הרץ היה גם כן רופא בעיר ווארפלוטה בהונגריה. סבא רבא שלו אילש (אליהו) הרץ השתתף כחייל במהפכת 1848 בהונגריה ובמלחמת העצמאות של 1848–1849 שלאחריה.בשנת 1917 סיים ג'רג' הרץ את בית הספר התיכון הריאלי הראשי בבעיר הולדתו, לאחר מכן התגייס כחייל ושירת בחזית במלחמת העולם הראשונה. במהלך מהפכת החרציות הוא נבחר למפקד עיר הולדתו סקשפהרוואר. משנת 1918 הוא היה חבר ב מפלגת הקומוניסטים של ההונגריה (KMP). בין מרץ לבין יולי 1919, (בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית) הוא ערך את את עיתון המחוז (שלוחה של נפסבה הארצי) עם אדן דונאי, ולאחר מכן את המגזין החברתי והספרותי "רעיון" (Eszme) עם אלדאר טוט ועם בלה נאג' וארקוני.שיריו הראשונים פורסמו במגזין מא (Ma) שפירושו "היום" הודות לחברו לאיוש קשאק. בסוף 1919, לאחר נפילת הדיקטטורה של הפרולטריון, הוא נאלץ לברוח. הוא נסע תחילה לברטיסלאבה לזמן קצר, משם עבר לברלין. כרך השירה הראשון שלו ראה אור בברלין, מאויר בחיתוכי עץ מאת לאיוש קשאק. ב-1922 התיישב בווינה, שם השלים את לימודיו באוניברסיטה והשיג דוקטורט במדעי הרוח. הוא התגורר בפריז במשך שנה מסוף 1929.הוא חזר להונגריה ב-1934 והשתתף בפעילותה של תנועת העבודה ההונגרית. כחבר ב-KMP הבלתי חוקית, הוא ערך עיתונים קומוניסטיים וכתב ספרות. הרנאדי נעשה מעורב בפעילויות של "חוג עבודה" שנוצר סביב קשאק עד שזה נסגר ב-1939. הוא גם כתב שירים אקטיביסטיים, אחר כך "פסוקים חופשיים אקספרסיוניסטיים" וכמה מחזות. לעיתים קרובות לקח את הנושאים שלו מהתנ"ך מספר בראשית ומהברית החדשה. משנת 1934 פרסם תרגומים תחת שמות בדויים שונים. הוא נעצר מספר פעמים והושם תחת פיקוח משטרתי.בתקופת השואה הוא גורש למחנה הריכוז דכאו ב-1944, ורק בספטמבר 1945 חזר הביתה. בשנות ה-50 הוא נדחק מהחיים הציבוריים הספרותיים ויכול היה לפרסם רק בעיתונים כלכליים. הרנאדי עבד עבור עיתונים מסחריים, והיה בין היתר והעורך האחראי של "עיתון החדשנות" (Újítók Lapja) עד מותו. לאחר מותו פורסמו כמה אוספים ממבחר שיריו וסיפוריו.יצירתו Ecce homo כרך השירה שלו הוא אחת היצירות המשמעותיות והחשובות ביותר של אמנות הספר הקונסטרוקטיביסטית. שירתו התקדמה בהדרגה מצורות אקספרסיביות פתטיות דרך שירת מחוות דאדאיסטית לדימויים נקיים ופשוטים. יהודה הוא הבולט בין מחזותיו, הטרגדיה של חלוץ (1943). הוא הכין את המחזה בן חמש המערכות באמצעות שנים של מחקר. לפי המחזה יהודה איש קריות ראה את עצמו חלק מיורשי המכבים והחשמונאים. הוא הצטרף לישו כתלמידו על מנת לשחרר את עמו מהכיבוש הרומאי. הרנאדי בחן את מערכת היחסים בין ישו לבין יהודה בצומת של אידיאל ומציאות, שמים וארץ, וראה בו סמל שחוזר על עצמו כל הזמן. לא ניתן להמיר את האמיתות המופשטות של ישו למציאות ואם מישהו מנסה אותן, הוא בהכרח הופך לבוגד באידיאלים. אירועי הבשורה במחזה מסופרים על ידי יהודה והכוהנים הגדולים, למרות שכולם עוסקים בישו, ישו עצמו אפילו לא נכלל בסיפור; הוא נוכח רק כיצור אידיאלי. "המלכות" של ישו היא "לא מהעולם הזה", אבל יהודה רוצה להעמיד את האידיאלים של ישו לשירות המאבק ששל החירות הלאומית. הכהונה הגדולה היהודית, המאוחדת עם הרומאים, נפטרת משני ה"מורדים" בצורה מסתורית: האחד מקבל את תפקיד הגיבור, השני את תפקיד הבוגד. הדרמה היא למעשה משל: הכיבוש הנאצי שאיים יותר ויותר הציע ליהודים (לפי תפיסת הרנאדי) שני תפקידים: ישו ויהודה.הרנאדי היה נציג מעט מוכר, ומאוחר יותר, כמעט נשכח לחלוטין, של הדור השני של השירה הסוציאליסטית. שירתו התאפיינה בשמחה שחש על שחזור וחידוש החיים, אך תמיד חזר לתמונות האפלות של הזוועות וההשפלות שחוה במחנה הריכוז. למרות שהוא היה פורה מאוד במהלך חייו, רק כרך אחד יכול היה להתפרסם לאחר 1945: זו הייתה הטרגדיה האישית שלו שהשיטה הסוציאליסטית החדשה דנה אותו לשתיקה. בשנות ה-50 הוא היה מחוץ לחיים הציבוריים הספרותיים לחלוטין ויכול היה לפרסם רק עיתונים כלכליים (באופן גרוטסקי, עבודותיו על המצאות וחידושים זכו להכרה של מומחים טכניים). ההספד שלו נכתב על ידי חברו הוותיק לנשק לאיוש קשאק. הוא חי ועבד בבודפשט ורק לאחר מותו פורסמו כמה כרכים של מבחר שיריו וסיפוריו .משפחתו אשתו הייתה מגדה דנש, בתם של האדריכל איזידור דנש ושל ארז'בט סבולצ'י, לה נישא ב-1944 בבודפשט.ילדיהם:קטלין הרנאדי (1946)יאנוש הרנאדי (1951)יצירותיו העיקריות שירים (ספרים לצעירים. מהדורה 1: ברלין, 1921; עם תחריטים צבעוניים מאת לאיוש קשאק. מהדורה 2: וינה, 1922) Ecce Homo. שיריו של ג'רג' הרץ. שירים. עם תחריטים צבעוניים וטיפוגרפיה מאת לאיוש קשאק (פרסומים של Az Írók Könyvkiadó Vállalata. וינה, 1923) מהניכר - לניכר. שירים (בודפשט, 1936) על שירה. אַרְס פואטיקה – אנתולוגיה של משוררים אירופיים. עורך ג'רג' פאלודי (מגזין עבודה, 1938) מתן חשבון. שירים. שלוש התמונות צוירו על ידי שאנדור פניבש (בודפשט, 1941) החלום האחרון. דרמה (הספר שלנו. בודפשט, 1941) יהודה. הטרגדיה של חלוץ. מחזה בחמש מערכות (בודפשט, 1943) שיריו של לאיוש קשאק – ג'רג' לוקאץ': גתה ותקופתו (סוציאליזם, 1946) אלה ששרדו. שירים. תחת שמו של ג'רג' הרנאדי. ההקדמה נכתבה על ידי לאיוש קשאק (בודפשט, 1947) חלוקת סחורות בכלכלה המתוכננת (כלכלה, 1948) ספר החידושים. המצאות וחידושים. תחת השם ג'רג' הרנאדי. חידושים והמצאות שהוצגו בתערוכת החדשנות הלאומית השלישית. (בודפשט, 1953) בניית מפעל עם אלמנטים גדולים מוכנים – שיטת בורסקאות מהירה וטובה יותר (המצאות הונגריות גדולות. בודפשט, 1955) הארץ שלי, הגורל שלי. שירים חלופיים. Vál., ההקדמה נכתבה על ידי Árpád Fáy (בודפשט, 1959) אביב ללא סיכון. סיפורים. המבוא נכתב על ידי ארפאד פאי (בודפשט, 1969) בכף הזמן. אוסף שירים (בודפשט, 1980) החלום האחרון (הנשואים. קומדיות קלאסיות. ערך רוברט דבני. בודפשט, 1985) החלום האחרון (מגזין Remény, 1989) Ecce Homo. שיריו של ג'רג' הרץ. שירים. עם תחריטים צבעוניים וטיפוגרפיה מאת לאיוש קשאק. מהדורת פקסימילה (בודפשט, 1999)תרגומים ברכט: המניפסט (Nagyvilág, 1958)ספרות Irod.: Kassák Lajos: Emlékezés H. Gy.-re. (Élet és Irodalom, 1958. 48.) Nádass József: Emlékező sorok H. Gy.-ről. (Élet és Irodalom, 1959. 29.) Fábián Katalin: H. Gy.: Földem, sorsom. (Kortárs, 1960) Csendes évforduló. Öt évvel ezelőtt halt meg H. Gy. (A Könyv, 1963) Fábián Katalin: Emlékezés H. Gy.-re. (Kortárs, 1963) Fáy Árpád: H. Gy. (Kortárs, 1968) Pásztor József, M.: Az Eszme. Szociális és kulturlap 1919-ben. (Magyar Könyvszemle, 1969) Fáy Árpád: H. Gy. Emlékezés egy elfelejtett költőre, halálának 10. évfordulóján. (Élet és Irodalom, 1969. 29.) Markovits Györgyi: Győzni fogunk. Emlékezés H. Gy.-re. (Magyar Nemzet, 1974. júl. 17.) M. Gy.: H. Gy. emlékezete. (1979. júl. 17.) N. L.: Még egyszer H. Gy.-ről. (Magyar Nemzet, 1979. aug. 7.) Magony Imre: Székesfehérvári olvasókönyv. (Székesfehérvár, 2002) Komoróczy Emőke, G.: A szellemi nevelés fórumai. Kassák Lajos, Tamási Lajos és Kárpáti Kamill „körei.” (Bp., 2005)לקריאה נוספת Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש) Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965. (לקסיקון ספרותי הונגרי)  Névpont. ("נקודת שם". עורך פטר קוזאק) (nevpont.hu) Révai új lexikona IX. (Gym–Hol). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2002. ISBN 963-927-268-X (הלקסיקון החדש של רוואי. סקסארד. הוצאת מיהאי באביץ')הערות שוליים משוררים יהודים הונגריםעיתונאים יהודים הונגריםסופרים יהודים הונגריםמתרגמים יהודים הונגריםמחזאים יהודים הונגריםאנשי צבא אוסטרו-הונגרים במלחמת העולם הראשונהחיילים יהודים במלחמת העולם הראשונהיהודים בצבא האוסטרו-הונגריקומוניסטים יהודים הונגריםאסירים במחנה הריכוז דכאוניצולי השואהסקשפהרוואר: אישיםהונגרים שנולדו ב-1899הונגרים שנפטרו ב-1958
2226270
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99%20%D7%9C%D7%95%D7%99
אודי לוי
אהוד (אודי) לוי הוא איש מערכת הביטחון הישראלית לשעבר, כיהן כראש היחידה למלחמה כלכלית בארגוני טרור ובמדינות שמעניקות חסות לטרור. ביוגרפיה לוי נולד בחולון. שירת בצה"ל ביחידה 8200 ובמנהל האזרחי כיועץ לענייני ערבים תחת משרד הביטחון. במהלך פעילות זו עסק בלוחמה כלכלית נגד ארגון החמאס כולל במסגרת פרויקט "ביעור חמץ" מ-1993 שעסק בטיפול בתשתית האזרחית של חמאס. במסגרת זו עבד מול ראש חטיבת המבצעים מאיר דגן. ב-1996 עבר למטה ללוחמה בטרור שם שימש עוזרו של דגן וכמוביל המערכה הכלכלית מול ארגוני הטרור. ב-2001 מונה לראש יחידת "צלצל", יחידה חדשה ללוחמה כלכלית בארגוני הטרור שהוקמה במסגרת המועצה לביטחון לאומי והייתה כפופה ישירות לראש הממשלה אריאל שרון. לאחר מינויו של דגן לראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים עברה היחידה ולוי בראשה לפעילות תחת המוסד. ב-2016 פרש מהמוסד בעקבות סגירת פעילות היחידה במסגרת הארגון. לאחר פרישתו משמש יועץ ומרצה בתחום הלוחמה בטרור. הוא בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת בר אילן המומחה באיסלאם רדיקלי, מכהן כעמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. לוי נשוי ואב לשלושה. קישורים חיצוניים טרור המזומנים: האיש שנלחם בכספי הסמים של חיזבאללה, ישראל היום, 3 במרץ 2022 נבואת קסנדה באתר תאגיד השידור הישראלי הערות שוליים אנשי המוסד חיילי אגף המודיעין
אהוד (אודי) לוי הוא איש מערכת הביטחון הישראלית לשעבר, כיהן כראש היחידה למלחמה כלכלית בארגוני טרור ובמדינות שמעניקות חסות לטרור.ביוגרפיהלוי נולד בחולון. שירת בצה"ל ביחידה 8200 ובמנהל האזרחי כיועץ לענייני ערבים תחת משרד הביטחון. במהלך פעילות זו עסק בלוחמה כלכלית נגד ארגון החמאס כולל במסגרת פרויקט "ביעור חמץ" מ-1993 שעסק בטיפול בתשתית האזרחית של חמאס. במסגרת זו עבד מול ראש חטיבת המבצעים מאיר דגן. ב-1996 עבר למטה ללוחמה בטרור שם שימש עוזרו של דגן וכמוביל המערכה הכלכלית מול ארגוני הטרור. ב-2001 מונה לראש יחידת "צלצל", יחידה חדשה ללוחמה כלכלית בארגוני הטרור שהוקמה במסגרת המועצה לביטחון לאומי והייתה כפופה ישירות לראש הממשלה אריאל שרון. לאחר מינויו של דגן לראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים עברה היחידה ולוי בראשה לפעילות תחת המוסד. ב-2016 פרש מהמוסד בעקבות סגירת פעילות היחידה במסגרת הארגון. לאחר פרישתו משמש יועץ ומרצה בתחום הלוחמה בטרור. הוא בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת בר אילן המומחה באיסלאם רדיקלי, מכהן כעמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.לוי נשוי ואב לשלושה.קישורים חיצונייםטרור המזומנים: האיש שנלחם בכספי הסמים של חיזבאללה, ישראל היום, 3 במרץ 2022נבואת קסנדה באתר תאגיד השידור הישראליהערות שולייםאנשי המוסדחיילי אגף המודיעין
2226280
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99%20%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%94%E2%80%93%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA
יחסי אוסטריה–הרשות הפלסטינית
בין אוסטריה לרשות הפלסטינית מתקיימים יחסים דיפלומטיים חלקיים, עקב העובדה שאוסטריה לא מכירה באופן מלא במדינה פלסטינית. ב-1973, במהלך ועידה בלונדון, קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי הכריז על תמיכתו בהקמת מדינה לפלסטינים. ב-1980 כוננה אוסטריה יחסים עם הארגון לשחרור פלסטין. הקנצלר קרייסקי, שהיה יהודי, הטיל ספק בציונות כפתרון לבעיות העומדות בפני העם היהודי, בטענה שהיהודים אינם קבוצה אתנית או גזע, אלא קבוצה דתית. אוסטריה תמכה בבקשתה של הרשות הפלסטינית להצטרף לאונסק"ו ב-2011. היא גם תמכה בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם, שהגדירה את הרשות הפלסטינית כיישות משקיפה שאינה חברה באו"ם. באפריל 2013, נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ביקר באוסטריה והתקבל במסדר כבוד צבאי. לאחר מכן, נפגש עם נשיא אוסטריה, היינץ פישר, ועם נשיאת המועצה הלאומית, ברברה פראמר . הערות שוליים אוסטריה: יחסי חוץ לפי מדינה הרשות הפלסטינית: יחסי חוץ לפי מדינה
בין אוסטריה לרשות הפלסטינית מתקיימים יחסים דיפלומטיים חלקיים, עקב העובדה שאוסטריה לא מכירה באופן מלא במדינה פלסטינית.ב-1973, במהלך ועידה בלונדון, קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי הכריז על תמיכתו בהקמת מדינה לפלסטינים. ב-1980 כוננה אוסטריה יחסים עם הארגון לשחרור פלסטין.הקנצלר קרייסקי, שהיה יהודי, הטיל ספק בציונות כפתרון לבעיות העומדות בפני העם היהודי, בטענה שהיהודים אינם קבוצה אתנית או גזע, אלא קבוצה דתית.אוסטריה תמכה בבקשתה של הרשות הפלסטינית להצטרף לאונסק"ו ב-2011. היא גם תמכה בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם, שהגדירה את הרשות הפלסטינית כיישות משקיפה שאינה חברה באו"ם. באפריל 2013, נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ביקר באוסטריה והתקבל במסדר כבוד צבאי. לאחר מכן, נפגש עם נשיא אוסטריה, היינץ פישר, ועם נשיאת המועצה הלאומית, ברברה פראמר .הערות שוליים אוסטריה: יחסי חוץ לפי מדינההרשות הפלסטינית: יחסי חוץ לפי מדינה
2226295
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%99%20%D7%92%27%D7%99%20%D7%92%27%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%9F
ג'י ג'י ג'קסון
גרגורי "ג'י ג'י" ג'קסון השני (באנגלית: Gregory "G. G." Jackson II; נולד ב-17 בדצמבר 2004) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר. קריירה ג'קסון נולד וגדל בקולומביה, ושיחק כדורסל בתיכון מקומי. בשנתו השנייה בתיכון העמיד ממוצעים של 15.8 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק, והוביל את קבוצתו לזכייה באליפות המקומית. שנה לאחר מכן העמיד ממוצעים של 22.1 נקודות, 10.9 ריבאונדים ו-2.3 חסימות למשחק, והוביל את הקבוצה לזכייה באליפות שנייה ברציפות. הוא בחר לשחק עבור קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, אך לבסוף חזר בו ובחר והעדיף את אוניברסיטת קרוליינה הדרומית. בשבוע הראשון של העונה זכה בתואר הפרשמן המצטיין של הקונפרנס בו קבוצתו משחקת, לאחר שהעמיד ממוצעים של 15 נקודות ו-9 ריבאונדים. ב-22 בדצמבר 2022 קבע שיא קריירה של 16 ריבאונדים והוסיף 12 נקודות ו-2 חסימות בניצחון קבוצתו 65–58 על מערב קנטקי. ב-7 בינואר 2023, בהפסד קבוצתו 42–85 לטנסי, החטיא ג'קסון את כל 8 הזריקות אותן ניסה לקלוע, והוסיף 4 איבודים ב-21 דקות משחק. במשחק הבא הוא עלה מהספסל וקלע 16 נקודות בניצחון קבוצתו 71–68 על קנטקי. ב-21 בינואר 2023 רשם שיא קריירה של 30 נקודות, אותן קלע לאחר שהחטיא 8 זריקות ברציפות, ואליהן הוסיף 8 ריבאונדים ו-2 חסימות בהפסד קבוצתו 66–81 לאובורן. בכל עונת 2022/2023 העמיד ממוצעים של 15.4 נקודות, 5.9 ריבאונדים, ו-0.8 אסיסטים ב-32 דקות למשחק. ב-24 במרץ 2023 הכריז כי יתמודד בדראפט 2023 ב-NBA. קישורים חיצוניים הערות שוליים כדורסלנים אמריקאים כדורסלנים מקרוליינה הדרומית כדורסלני אוניברסיטת קרוליינה הדרומית אמריקאים שנולדו ב-2004
גרגורי "ג'י ג'י" ג'קסון השני (באנגלית: Gregory "G. G." Jackson II; נולד ב-17 בדצמבר 2004) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר.קריירהג'קסון נולד וגדל בקולומביה, ושיחק כדורסל בתיכון מקומי. בשנתו השנייה בתיכון העמיד ממוצעים של 15.8 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק, והוביל את קבוצתו לזכייה באליפות המקומית. שנה לאחר מכן העמיד ממוצעים של 22.1 נקודות, 10.9 ריבאונדים ו-2.3 חסימות למשחק, והוביל את הקבוצה לזכייה באליפות שנייה ברציפות. הוא בחר לשחק עבור קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, אך לבסוף חזר בו ובחר והעדיף את אוניברסיטת קרוליינה הדרומית. בשבוע הראשון של העונה זכה בתואר הפרשמן המצטיין של הקונפרנס בו קבוצתו משחקת, לאחר שהעמיד ממוצעים של 15 נקודות ו-9 ריבאונדים. ב-22 בדצמבר 2022 קבע שיא קריירה של 16 ריבאונדים והוסיף 12 נקודות ו-2 חסימות בניצחון קבוצתו 65–58 על מערב קנטקי. ב-7 בינואר 2023, בהפסד קבוצתו 42–85 לטנסי, החטיא ג'קסון את כל 8 הזריקות אותן ניסה לקלוע, והוסיף 4 איבודים ב-21 דקות משחק. במשחק הבא הוא עלה מהספסל וקלע 16 נקודות בניצחון קבוצתו 71–68 על קנטקי. ב-21 בינואר 2023 רשם שיא קריירה של 30 נקודות, אותן קלע לאחר שהחטיא 8 זריקות ברציפות, ואליהן הוסיף 8 ריבאונדים ו-2 חסימות בהפסד קבוצתו 66–81 לאובורן. בכל עונת 2022/2023 העמיד ממוצעים של 15.4 נקודות, 5.9 ריבאונדים, ו-0.8 אסיסטים ב-32 דקות למשחק.ב-24 במרץ 2023 הכריז כי יתמודד בדראפט 2023 ב-NBA.קישורים חיצונייםהערות שולייםכדורסלנים אמריקאיםכדורסלנים מקרוליינה הדרומיתכדורסלני אוניברסיטת קרוליינה הדרומיתאמריקאים שנולדו ב-2004
2226335
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%A3%20%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9F
תורולף ריין
תורולף ריין (בנורווגית: Torolf Rein; נולד ב-20 באוקטובר 1934) היה אדמירל נורווגי ששימש כראש ההגנה (מקביל לרמטכ"ל) בין 1989–1994. ביוגרפיה ריין נולד בפוסה (Fusa) ב-20 באוקטובר 1934. ב-1953 הוא התגייס לצי המלכותי הנורווגי ולמד בבית הספר של הצי עד 1958. בין 1961-1963 הוא למד בבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים. לאחר מכן שרת במשך עשור כקצין על סיפונן של ספינות שונות. בין 1977-1980 הוא הוצב במפקדת פיקוד הצפון. ב-1980 מונה לסגן ראש מטה חיל הים, ובין 1982–1983 שימש כראש מחלקת כוח האדם של הצי. ב-1983 הוא מונה למפקד כוחות הצי בצפון נורווגיה. ב-1987 הוא הועלה לדרגת ויצה-אדמירל ומונה למפקד הכוחות בצפון-נורווגיה. ב-5 בספטמבר 1989 הוא הועלה לדרגת אדמירל ומונה לראש ההגנה (מקביל לרמטכ"ל). הוא כיהן בתפקיד עד 31 באוקטובר 1994, אז פרש מהצבא. קישורים חיצוניים תורלוף ריין באתר Store norske leksikon אנשי צבא נורווגים ראש ההגנה (נורווגיה) ילידי 1934
תורולף ריין (בנורווגית: Torolf Rein; נולד ב-20 באוקטובר 1934) היה אדמירל נורווגי ששימש כראש ההגנה (מקביל לרמטכ"ל) בין 1989–1994.ביוגרפיהריין נולד בפוסה (Fusa) ב-20 באוקטובר 1934. ב-1953 הוא התגייס לצי המלכותי הנורווגי ולמד בבית הספר של הצי עד 1958. בין 1961-1963 הוא למד בבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים. לאחר מכן שרת במשך עשור כקצין על סיפונן של ספינות שונות. בין 1977-1980 הוא הוצב במפקדת פיקוד הצפון. ב-1980 מונה לסגן ראש מטה חיל הים, ובין 1982–1983 שימש כראש מחלקת כוח האדם של הצי.ב-1983 הוא מונה למפקד כוחות הצי בצפון נורווגיה. ב-1987 הוא הועלה לדרגת ויצה-אדמירל ומונה למפקד הכוחות בצפון-נורווגיה. ב-5 בספטמבר 1989 הוא הועלה לדרגת אדמירל ומונה לראש ההגנה (מקביל לרמטכ"ל). הוא כיהן בתפקיד עד 31 באוקטובר 1994, אז פרש מהצבא.קישורים חיצוניים תורלוף ריין באתר Store norske leksikonאנשי צבא נורווגיםראש ההגנה (נורווגיה)ילידי 1934
2226371
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA%20%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9F%20%D7%90%D7%93%D7%9C%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F
הלוויית הרב גרשון אדלשטיין
הלוויית הרב גרשון אדלשטיין, מנהיג הזרם הליטאי חרדי, התקיימה ביום פטירתו יום שלישי, י' בסיוון ה'תשפ"ג, 30 במאי 2023, מהיכל ישיבת פוניבז' אל בית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'. ההלווייה שודרה בשידור חי בערוצי הרדיו ואתרי החדשות החרדים, ובחלק מערוצי הטלוויזיה, והשתתפו בה על פי הערכת המשטרה כ-200,000 איש. רקע והכנות הרב גרשון אדלשטיין מנהיג הזרם הליטאי חרדי נפטר בגיל 100 במרכז רפואי מעיני הישועה בבני ברק, ההודעה על פטירתו פורסמה קצת לפני 10:00 בבוקר. הלוויות המוניות מתקיימות בפיקוח משטרת ישראל, מאז האסון בהלוויית הרב וואזנר, בו נהרגו שני משתתפי ההלוויה. בהלוויות הרב אדלשטיין הופעלה "פקודת אדמור" המיועדת לניהול הלוויות המוניות. משטרת ישראל חסמה לתנועת כלי רכב את העיר בני ברק, ונחסמו צירים מרכזיים הסמוכים לעיר, בהם חלק מכביש 4. מהלך ההלוויה ההלוויה החלה בשעה 15:30 בנאומי הספד. הספדים נשמעו על ידי הרב אליעזר כהנמן נשיא ישיבת פוניבז', הרב דב לנדו, חתנו הרב דוד לוי, הרב ברוך דב פוברסקי, אחיו הרב שלמה אדלשטיין, הרב איתמר גרבוז, הרב צבי יהודה אדלשטיין, הרב ישראל אדלשטיין, הרב ברוך מרדכי אזרחי, וחתנו הרב אברהם ישעיהו אדלר. לאחר ההספדים, מסע ההלויה עבר במשך כ-35 דקות ברחוב חזון איש, אל בית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'. ביקורת על התנהלות המשטרה הערות שוליים 2023 בישראל אירועי מדיה: הלוויות הלוויות בבני ברק
הלוויית הרב גרשון אדלשטיין, מנהיג הזרם הליטאי חרדי, התקיימה ביום פטירתו יום שלישי, י' בסיוון ה'תשפ"ג, 30 במאי 2023, מהיכל ישיבת פוניבז' אל בית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'. ההלווייה שודרה בשידור חי בערוצי הרדיו ואתרי החדשות החרדים, ובחלק מערוצי הטלוויזיה, והשתתפו בה על פי הערכת המשטרה כ-200,000 איש.רקע והכנות הרב גרשון אדלשטיין מנהיג הזרם הליטאי חרדי נפטר בגיל 100 במרכז רפואי מעיני הישועה בבני ברק, ההודעה על פטירתו פורסמה קצת לפני 10:00 בבוקר.הלוויות המוניות מתקיימות בפיקוח משטרת ישראל, מאז האסון בהלוויית הרב וואזנר, בו נהרגו שני משתתפי ההלוויה. בהלוויות הרב אדלשטיין הופעלה "פקודת אדמור" המיועדת לניהול הלוויות המוניות. משטרת ישראל חסמה לתנועת כלי רכב את העיר בני ברק, ונחסמו צירים מרכזיים הסמוכים לעיר, בהם חלק מכביש 4.מהלך ההלוויהההלוויה החלה בשעה 15:30 בנאומי הספד. הספדים נשמעו על ידי הרב אליעזר כהנמן נשיא ישיבת פוניבז', הרב דב לנדו, חתנו הרב דוד לוי, הרב ברוך דב פוברסקי, אחיו הרב שלמה אדלשטיין, הרב איתמר גרבוז, הרב צבי יהודה אדלשטיין, הרב ישראל אדלשטיין, הרב ברוך מרדכי אזרחי, וחתנו הרב אברהם ישעיהו אדלר. לאחר ההספדים, מסע ההלויה עבר במשך כ-35 דקות ברחוב חזון איש, אל בית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'.ביקורת על התנהלות המשטרההערות שוליים 2023 בישראלאירועי מדיה: הלוויותהלוויות בבני ברק
2226403
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%AA%20%D7%A2%D7%A0%D7%A7%20%D7%9C%D7%99%D7%A8
ארת ענק ליר
ארת ענק ליר (שם מדעי: Anodorhynchus leari) היא מין תוכי בסוג ארת ענק, שמצוי באזור קטן במזרח ברזיל ואנדמי למדינה. תוכי זה מצוי בסכנת הכחדה בטבע. התוכי תואר למדע ב-1856 בידי החוקר שארל לוציאן בונפרטה . מאפיינים תוכי זה הוא אחד מהגדולים בסדרתו ומגיע לאורך 70 עד 75 ס"מ ולמשקל של כ-950 גרם בקירוב. הוא בעל נוצות כחולות וגוונים צהובים על בסיס המקור והאזורים הקרובים. הוא דומה למין הקרוב ארת ענק יקינתונית ובעבר נחשב גם לתת-מין שלו אם כי ישנם מספר הבדלים ביניהם למעט הגודל: נוצותיו כחולות-כהות יותר, הוא חסר גוון ירקרק, בעל ראש אפרפר יותר ובעל כתם עור צהוב סמוך למקור העבה שצורתו שונה. התוכי מעופף לאורך שטחי הקטינגה של ברזיל - אזור מיוער חצי-מדברי בעל צמחייה טרופית. התוכי הוא אוכל זרעים בעל מקור חזק שנועד לפצח אגוזים שונים, בעיקר מהדקל ממין Syagrus coronata. נוסף עליו הוא ניזון גם מזרעי צמחי Dioclea, Spondias tuberosa, Schinopsis brasiliensis, Melanoxylum ואגבה ולעיתים פושט על יבולי תירס ולעיתים גם מהווה מזיק חקלאי. תוכי זה כיום מצוי בסכנת הכחדה, בעיקר עקב אובדן בתי גידול וקיטוע האוכלוסיות הקטנות ממילא. בעבר התוכי גם ניצוד בידי ציידים. קישורים חיצוניים הערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1856 תוכיים ברזיל: עופות ברזיל: מינים אנדמיים
ארת ענק ליר (שם מדעי: Anodorhynchus leari) היא מין תוכי בסוג ארת ענק, שמצוי באזור קטן במזרח ברזיל ואנדמי למדינה. תוכי זה מצוי בסכנת הכחדה בטבע. התוכי תואר למדע ב-1856 בידי החוקר שארל לוציאן בונפרטה .מאפייניםתוכי זה הוא אחד מהגדולים בסדרתו ומגיע לאורך 70 עד 75 ס"מ ולמשקל של כ-950 גרם בקירוב. הוא בעל נוצות כחולות וגוונים צהובים על בסיס המקור והאזורים הקרובים. הוא דומה למין הקרוב ארת ענק יקינתונית ובעבר נחשב גם לתת-מין שלו אם כי ישנם מספר הבדלים ביניהם למעט הגודל: נוצותיו כחולות-כהות יותר, הוא חסר גוון ירקרק, בעל ראש אפרפר יותר ובעל כתם עור צהוב סמוך למקור העבה שצורתו שונה.התוכי מעופף לאורך שטחי הקטינגה של ברזיל - אזור מיוער חצי-מדברי בעל צמחייה טרופית. התוכי הוא אוכל זרעים בעל מקור חזק שנועד לפצח אגוזים שונים, בעיקר מהדקל ממין Syagrus coronata. נוסף עליו הוא ניזון גם מזרעי צמחי Dioclea, Spondias tuberosa, Schinopsis brasiliensis, Melanoxylum ואגבה ולעיתים פושט על יבולי תירס ולעיתים גם מהווה מזיק חקלאי.תוכי זה כיום מצוי בסכנת הכחדה, בעיקר עקב אובדן בתי גידול וקיטוע האוכלוסיות הקטנות ממילא. בעבר התוכי גם ניצוד בידי ציידים.קישורים חיצונייםהערות שוליים בעלי חיים שתוארו ב-1856תוכייםברזיל: עופותברזיל: מינים אנדמיים
2226461
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%93%D7%95%20%D7%9E%D7%A8%D7%A7%D7%A9
אדוארדו מרקש
אדוארדו מרקש דה חסוס פאסוס (בפורטוגזית: Eduardo Marques de Jesus Passos; נולד ב-26 ביוני 1976) הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ. קריירה תארים א.א.פ. פאפוס הגביע הקפריסאי: קישורים חיצוניים כדורגלנים ברזילאים חלוצי כדורגל ברזילאים כדורגלני סנטוס כדורגלני רסיפה כדורגלני גוארני כדורגלני בלננסש כדורגלני גרמיו כדורגלני הפועל תל אביב כדורגלני מכבי תל אביב כדורגלני ג'ג'יאנג גרינטאון כדורגלני אפופ קיניראס כדורגלני אריס לימסול כדורגלני א.א.פ. פאפוס כדורגלנים זרים בישראל ברזילאים שנולדו ב-1976
אדוארדו מרקש דה חסוס פאסוס (בפורטוגזית: Eduardo Marques de Jesus Passos; נולד ב-26 ביוני 1976) הוא כדורגלן עבר ברזילאי ששיחק בעמדת החלוץ.קריירהתארים א.א.פ. פאפוסהגביע הקפריסאי:קישורים חיצונייםכדורגלנים ברזילאיםחלוצי כדורגל ברזילאיםכדורגלני סנטוסכדורגלני רסיפהכדורגלני גוארניכדורגלני בלננסשכדורגלני גרמיוכדורגלני הפועל תל אביבכדורגלני מכבי תל אביבכדורגלני ג'ג'יאנג גרינטאוןכדורגלני אפופ קיניראסכדורגלני אריס לימסולכדורגלני א.א.פ. פאפוסכדורגלנים זרים בישראלברזילאים שנולדו ב-1976
2226485
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A1
איימיס
שמות משפחה
שמות משפחה
2226502
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%90%D7%9C%D7%99
קוליבאלי
קוליבאלי (בשפת המקור: Coulibaly או Koulibaly) הוא שם משפחה נפוץ בשפת הבמברה , שמקורו במערב אפריקה, ובמיוחד במאלי, חוף השנהב ובורקינה פאסו. שמות משפחה
קוליבאלי (בשפת המקור: Coulibaly או Koulibaly) הוא שם משפחה נפוץ בשפת הבמברה , שמקורו במערב אפריקה, ובמיוחד במאלי, חוף השנהב ובורקינה פאסו.שמות משפחה
2226534
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%9F%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%20200%20-%20%D7%9E%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%94%20%D7%94%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F%20%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A8%20%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%20%D7%91%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%9D%20%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%99%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
תקן ביקורת 200 - מטרות ראשיות של רואה החשבון המבקר ועריכת ביקורת בהתאם לתקני ביקורת מקובלים בישראל
תקן ביקורת 200 – מטרות ראשיות של רואה החשבון המבקר ועריכת ביקורת בהתאם לתקני ביקורת מקובלים בישראל הוא תקן ביקורת שפורסם על ידי לשכת רואי החשבון בישראל ועוסק במטרות הראשיות של רואה החשבון המבקר דוחות כספיים של חברה. בהתאם לכך, התקן כולל מספר הגדרות, הוראות והנחיות כלליות שנועדו להכווין את רואה החשבון המבקר בעת ביצוע פעילותו. התקן פורסם בשנת 2018 כחלק מתהליך הקודיפיקציה שלשכת רואי החשבון ביצעה בתקני הביקורת ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020. התקן מבוסס ברובו על תקני ביקורת 110 ו-117 (שפורסמו בשנים 2014 ו-2016 בהתאמה) שעסקו באותו נושא. כמו כן, הוא מבוסס על תקן ביקורת בינלאומי ISA 200 של הפדרציה הבינלאומית של רואי החשבון (IFAC) תוך התאמה לישראל. קישורם חיצוניים תקן ביקורת 200, באתר לשכת רואי החשבון תקן ביקורת 110, באתר לשכת רואי החשבון תקן ביקורת 117, באתר לשכת רואי החשבון תקן ISA 200 תקני חשבונאות
תקן ביקורת 200 – מטרות ראשיות של רואה החשבון המבקר ועריכת ביקורת בהתאם לתקני ביקורת מקובלים בישראל הוא תקן ביקורת שפורסם על ידי לשכת רואי החשבון בישראל ועוסק במטרות הראשיות של רואה החשבון המבקר דוחות כספיים של חברה. בהתאם לכך, התקן כולל מספר הגדרות, הוראות והנחיות כלליות שנועדו להכווין את רואה החשבון המבקר בעת ביצוע פעילותו.התקן פורסם בשנת 2018 כחלק מתהליך הקודיפיקציה שלשכת רואי החשבון ביצעה בתקני הביקורת ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020.התקן מבוסס ברובו על תקני ביקורת 110 ו-117 (שפורסמו בשנים 2014 ו-2016 בהתאמה) שעסקו באותו נושא. כמו כן, הוא מבוסס על תקן ביקורת בינלאומי ISA 200 של הפדרציה הבינלאומית של רואי החשבון (IFAC) תוך התאמה לישראל.קישורם חיצונייםתקן ביקורת 200, באתר לשכת רואי החשבון תקן ביקורת 110, באתר לשכת רואי החשבון תקן ביקורת 117, באתר לשכת רואי החשבוןתקן ISA 200תקני חשבונאות
2226583
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%90%D7%98
פורסאט
פורסאט (בחמרית: ពោធិ៍សាត់) היא עיר המשמשת כבירת מחוז פורסאט במערב מרכז קמבודיה. נכון לשנת 2019, בעיר מתגוררים מעל 58,000 תושבים. גאוגרפיה העיר ממוקמת בגובה של 17 מטרים מעל פני הים, ובה עובר נהר פורסאט , אשר נשפך לטונלה סאפ (הימה הגדולה בקמבודיה) כ־26 קילומטרים מצפון־מזרח לעיר. העיר מרוחקת כ־135 קילומטרים מפנום פן, בירת קמבודיה. תחבורה בעיר עובר נהר הנשפך לימה הגדולה במדינה. מספר גשרים מחברים בין גדות הנהר. העיר ממוקמת על כביש המחבר בין הבירה פנום פן לבאטאמבאנג. כביש נוסף מחבר אותה עם הגבול עם תאילנד. כמו כן, בעיר קיימת תחנת רכבת על הקו המחבר בין תאילנד לפנום פן, ומשם לסיהאנוקוויל, עיר לחופי מפרץ תאילנד. קישורים חיצוניים הערות שוליים קמבודיה: ערים
פורסאט (בחמרית: ពោធិ៍សាត់) היא עיר המשמשת כבירת מחוז פורסאט במערב מרכז קמבודיה. נכון לשנת 2019, בעיר מתגוררים מעל 58,000 תושבים.גאוגרפיה העיר ממוקמת בגובה של 17 מטרים מעל פני הים, ובה עובר נהר פורסאט , אשר נשפך לטונלה סאפ (הימה הגדולה בקמבודיה) כ־26 קילומטרים מצפון־מזרח לעיר.העיר מרוחקת כ־135 קילומטרים מפנום פן, בירת קמבודיה.תחבורה בעיר עובר נהר הנשפך לימה הגדולה במדינה. מספר גשרים מחברים בין גדות הנהר.העיר ממוקמת על כביש המחבר בין הבירה פנום פן לבאטאמבאנג. כביש נוסף מחבר אותה עם הגבול עם תאילנד.כמו כן, בעיר קיימת תחנת רכבת על הקו המחבר בין תאילנד לפנום פן, ומשם לסיהאנוקוויל, עיר לחופי מפרץ תאילנד.קישורים חיצונייםהערות שוליים קמבודיה: ערים
2226625
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%96%D7%A8%20%D7%90%D7%99%D7%96%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8
לזר איזידור
הרב לזר איזידור (בצרפתית: Lazare Isidor; 13 ביולי 1813, ליקשהיים, לורן – 16 בספטמבר 1888, מונמורנסי) היה הרב הראשי של צרפת במשך למעלה מעשרים שנה, משנת 1867 ועד לפטירתו. הרב איזידור היה נכדו של רבי צבי הירש קצנלנבוגן ששימש אב"ד באלזס עילית. בתפקידו היווה חלק מהשתלבות הקהילה היהודית בחברה האזרחית הצרפתית, ציטוט המיוחס לו (בתרגום חופשי): . בתרגום התנ"ך שלו לצרפתית ובמהלך שהוביל עם אדולף כרמייה לביטול שבועת היהודים. אך התנגד באופן פעיל ליהדות הרפורמית וכן פעל נגד הימנעות מנישואין בין־עדתיים של יהודי צרפת עם יהודי אלג'יריה. עם פטירתו החליף אותו כרב הראשי של צרפת, הרב צדוק כהן, שקודם לכן התמנה במקומו כרבה של פריז, אחרי ששימש זמן מה כסגנו. קישורים חיצוניים הערך 'איזידור, לזר' באתר Encyclopedia.com פרוטומה של הרב לזר איזידור באסוף מוזיאון ישראל תאולוגים יהודים רבנים ראשיים של צרפת יהודים הקבורים בצרפת פריז: רבנים רבנים צרפתים אורתודוקסים
הרב לזר איזידור (בצרפתית: Lazare Isidor; 13 ביולי 1813, ליקשהיים, לורן – 16 בספטמבר 1888, מונמורנסי) היה הרב הראשי של צרפת במשך למעלה מעשרים שנה, משנת 1867 ועד לפטירתו.הרב איזידור היה נכדו של רבי צבי הירש קצנלנבוגן ששימש אב"ד באלזס עילית. בתפקידו היווה חלק מהשתלבות הקהילה היהודית בחברה האזרחית הצרפתית, ציטוט המיוחס לו (בתרגום חופשי): . בתרגום התנ"ך שלו לצרפתית ובמהלך שהוביל עם אדולף כרמייה לביטול שבועת היהודים. אך התנגד באופן פעיל ליהדות הרפורמית וכן פעל נגד הימנעות מנישואין בין־עדתיים של יהודי צרפת עם יהודי אלג'יריה.עם פטירתו החליף אותו כרב הראשי של צרפת, הרב צדוק כהן, שקודם לכן התמנה במקומו כרבה של פריז, אחרי ששימש זמן מה כסגנו.קישורים חיצוניים הערך 'איזידור, לזר' באתר Encyclopedia.com פרוטומה של הרב לזר איזידור באסוף מוזיאון ישראלתאולוגים יהודיםרבנים ראשיים של צרפתיהודים הקבורים בצרפתפריז: רבניםרבנים צרפתים אורתודוקסים
2226637
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%98%20%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%96%D7%99%20%28%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%9C%20%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%9E%D7%94%29
רוברט לינדזי (מושל אלבמה)
רוברט ברנס לינדזי (באנגלית: Robert Burns Lindsay; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, יליד סקוטלנד, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-22 בשנים 1870–1872, במהלך תקופת השיקום. ראשית חייו רוברט לינדזי נולד בלוכמבין שבסקוטלנד כבנם של ג'ון ואליזבת מקנייט לינדזי. הוא גודל כפרסביטריאני, קיבל חינוך מקיף וזכה למלגות באוניברסיטת סנט אנדרוז. ב-1844 הוא היגר לקרוליינה הצפונית, שם הוא הצטרף לאחיו במקצוע ההוראה. חמש שנים לאחר מכן הוא עבר לטסקמביה שבאלבמה, שם הוא למד משפטים בקריאה עצמית, וב-1852 התקבל ללשכת עורכי הדין של אלבמה. ראשית הקריירה הפוליטית ב-1853 נבחר לינדזי לייצג את מחוז פרנקלין בבית הנבחרים של אלבמה מטעם המפלגה הדמוקרטית, וב-1857 הוא נבחר לסנאט של אלבמה. ב-1854 נשא לינדזי לאישה את שרה מילר וינסטון, אחותו למחצה של מושל אלבמה דאז, ג'ון וינסטון. לזוג נולדו תשעה ילדים, שמתוכם ארבעה הגיעו לבגרות. אחת מבנותיו הייתה מוד מקנייט לינדזי , שעל אף שלא קיבלה חינוך גבוה פורמלי, הפכה למחנכת מוכרת ברמה לאומית וכתבה מספר רב של ספרי ילדים. נישואיו של לינדזי סייעו לקריירה הפוליטית שלו, ושמו עלה כתומך בולט במערכה של וינסטון כנגד הסובסידיות לחברות הרכבת. בבחירות לנשיאות של 1860 נקט לינדזי בעמדה תקיפה לטובת האיחוד, והתפטר ממושב בחבר האלקטורים לטובתו של ג'ון ברקינרידג' כדי לאייש מושב לטובתו של סטיבן דאגלס. במשבר של 1861, הוא התנגד לפרישה מידית והמשיך לגנות אותה גם לאחר פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. לזמן מה שירת לינדזי ברגימנט הפרשים הרביעי של אלבמה בפיקודו של קולונל פיליפ ד. רודי, אך מעולם לא היה לוחם נלהב. נאמנותו הפושרת כלפי הקונפדרציה זכתה לפופולריות ברמה המקומית, ובבחירות לסנאט של אלבמה ב-1865 גמל לו ציבור הבוחרים לטובה. מושל אלבמה לינדזי התנגד לחוקי תקופת השיקום של 1867, אך עם בחירתו של יוליסס ס. גרנט לנשיאות ב-1868, הוא קרא בפומבי לדמוקרטים לקבל את המציאות הפוליטית. עבור חלק מתושבי אלבמה, עמדה זו רימזה על עריקתו האפשרית לשורות המפלגה הרפובליקנית, אך ב-1870 בחרו חברי המפלגה הדמוקרטית והמפלגה השמרנית בלינדזי כמועמדם למשרת מושל אלבמה, בעיקר בשל עמדתו המתונה כלפי מדיניות השיקום. השקפותיו המתונות ואי תמיכתו בקו קלוקס קלאן, משכו את מתנגדי הפרישה, את המצביעים בצפון אלבמה, שהחלופה של רבים מהם הייתה לתמוך במושל הרפובליקני ויליאם יו סמית'. בבחירות הכלליות ניצח לינדזי בהפרש קטן, ולאחר כמה שבועות בהם ערער סמית' על תוצאות הבחירות, הוא הושבע לכהונתו בדצמבר 1870. משבר חברת הרכבות מיד עם כניסתו לתפקיד, נאלץ לינדזי להתמודד עם משבר פיננסי. ב-1 בינואר 1871 הודיעו מנהלי חברת הרכבות השאפתנית שבמימון המדינה, חברת אלבמה וצ'טנוגה, שהם לא מסוגלים לשלם את הריבית על איגרות החוב בשל בעיה בתזרים המזומנים לטווח קצר. הם פנו למדינה כדי שתשלם את הריבית. בכל אופן, התברר ללינדזי שקודמו בתפקיד הוציא כמה מאות אלפי דולרים על איגרות חוב מעבר לסכום שאושר בחוק עבור חברת הרכבות, שנודעה בהתנהלותה המושחתת. הוא התחייב לכבד את כל איגרות החוב שהונפקו בתום לב, אך עיכב את התשלום בשל העובדה שלא היה תיעוד על כמות איגרות החוב שהונפקו. הוא ביקש את מעורבות בית המחוקקים בעניין ופנה למחוקקים לאשר תשלום לרוכשים התמימים של איגרות החוב. ההתנהלות הסבירה לכאורה הזו הוכחה כהרת אסון. כישלון איגרות החוב שבתמיכת המדינה יצר גל הלם שהגיע עד לוול סטריט. מנהלי חברת הרכבות אלבמה וצ'טנוגה מצאו את עצמם ללא מימון להמשך פעילות החברה. גרוע מכך, הכישלון סיכן כמה מיזמי רכבת שהיו בעיצומם של תהליכי סלילה ברחבי המדינה. בבית המחוקקים התנהלו במשך חודשים דיונים בשאלה באילו איגרות חוב להכיר, בתקווה לשלם רק לאנשים שרכשו ללא יודעין איגרות חוב בלתי מאושרות. העיכוב שנוצר עקב כך עורר השערות בנוגע ליכולתה של אלבמה לעמוד בתשלומי ההתחייבויות האחרות שלה. עד לנקודת הזמן בה העניק בית המחוקקים ללינדזי את חופש הפעולה להחליט אילו איגרות חוב ישולמו, ירד ערכן של כל הביטחונות של חברות הרכבות באלבמה, בין אם הייתה להן ערבות מדינה ובין אם הייתה להם ערבות הממשל המקומי. כמה חברות רכבת עצרו את פעילויות סלילת המסילות ובסופו של דבר נקלעו לפשיטת רגל במהלך המשבר הפיננסי של 1873, אירוע שבסופו של דבר הותיר את המדינה ללא יכולת לשלם את שאר מחויבויותיה. מאמציו של לינדזי ליצור הפרדה בינו לבין השחיתות בחברת הרכבות ובמקביל לנסות להגן על מצב האשראי של המדינה, לא גרמו לשביעות רצון לאיש. הגילוי שלו על מעשיו הלקויים של סמית' היה למוקש לכלל תוכנית הרכבות של אלבמה. כאשר נטל לינדזי את השליטה על חברת אלבמה וצ'טנוגה, כפי שנדרש על פי חוק הסיוע, התרבו צרותיו. למדינה לא היו את הסמכות החוקית ולא את הידע לסיים את עבודות הסלילה, והסלילה התנהלה בהפסד הרסני ולא הייתה יכולה להימכר עד להשלמת העבודות. השתלטות המדינה על החברה הכניסה אותה להתדיינות משפטית שבהמשך החמירה את המצב. בשלב מסוים הפקיעו עובדי הרכבת את קו המסילה כדי שניתן יהיה לשלם את המשכורות. על כל פנים, ההתפתחות המביכה ביותר הייתה הרמיזה שלינדזי נטל שוחד. הדירקטורים של חברת אלבמה וצ'טנוגה שילמו מאות אלפי דולרים במזומן ובבטוחות לאחד מידידיו של לינדזי, נתניאל מקיי, שהבטיח לדירקטורים שהשליטה בחברה תוחזר להם. ניסיון שוחד זה, שבו חלקו האישי של לינדזי לא היה ברור, הותיר המוניטין של לינדזי קרוע לגזרים. פעילותו נגד הקו קלוקס קלאן בתחומים אחרים יכול היה לינדזי לרשום לעצמו הישגים, שהבולט מבניהם היה ירידה בפעילות הקו קלוקס קלאן. הניצחון הנרחב של הדמוקרטים באלבמה חיסל את כמה מהסיבות לפעילות טרור. הבדיקה הכלל ארצית בנוגע לקלאן והאיום בחקירה פדרלית נגדו יכלו גם הם להיות ההסבר לצמצום האלימות מצד הארגון. מדיניותו של לינדזי כלפי הקלאן הייתה מורכבת: לעיתים קרובות הוא ניסה לבלום את האלימות ביישובים בהם הייתה שליטה של הקלאן באמצעות עידוד פקידי ממשל רפובליקנים להתפטר, ואז הוא מינה דמוקרטים שהתקבלו בצורה טובה יותר על ידי האוכלוסייה הלבנה. כך היה לינדזי מחויב פחות לשלטון החוק מאשר לחיסול כוחה של המפלגה הרפובליקנית באלבמה. ועדיין, הוא גינה בפומבי את לקיחת החוק לידיים, והכרזות אלו תרמו לשקיעת פעילותו של הקלאן. בחירות 1872 כמה מהמצביעים הדמוקרטים שיבחו את הריסון התקציבי של לינדזי, אך קיצוצים במימון למערכת החינוך שהובילו לסגירת בתי ספר הכשילו סופית את התמיכה במושל. בעיות אלו, שנבעו מהקשיים הפיננסיים, נוצרו כתוצאה משערוריית הרכבות. בחוגי המפלגה הדמוקרטית, ספג לינדזי התנגדות על רקע סוגיית הרכבות. המבקר הקולני ביותר שלו היה רוברט מקי מהעיתון Selma Argus, שבמאמרי המערכת שלו הוא טען שלינדזי הפנה כספי חינוך ל"מהמרי הוול סטריט ולספקולנטים הזרים". בוועידה המדינתית של הדמוקרטים של 1872, זכתה הודעתו של לינדזי שלא יתמודד לתקופת כהונה שנייה למחיאות כפיים, ורק התערבותו הזמנית של יושב הראש מנעה שריקות בוז כלפיו. מועמד המפלגה, תומאס ה. הרנדון ממוביל, לשעבר תומך הפרישה, התמודד ללא הצלחה. יריבו בבחירות הכללית, דייוויד לואיס, זכה בניצחון ברור, כאשר שמונה מחוזות בצפון אלבמה, שהצביעו בעבר לדמוקרטים, נתנו את קולותיהם לרפובליקנים. כך ריפה לינדזי את ידי מפלגתו וסלל את הדרך לתחייתה המחודשת של המפלגה הרפובליקנית, שבאופן אירוני קיבלה דחיפה כתוצאה משקיעת האלימות שבעבר הובילה לעלייתם של המועמדים הדמוקרטים. שנותיו האחרונות חודשיים לאחר תום כהונתו כמושל, לקה לינדזי בשיתוק. הוא שב לעיסוקו בעריכת דין בהיקף מוגבל, אך התעלם מהנעשה בפוליטיקה מעבר להתגוננויות מזדמנות על תקופת ממשלו בעיתונות. עד למותו הוא נותר מוגבל. רוברט לינדזי נפטר בטסקמביה ב-13 בפברואר 1902. הוא נטמן בחלקת הקבר של משפחת וינסטון שבעיר. קישורים חיצוניים רוברט לינדזי באתר אגודת המושלים הלאומית רוברט לינדזי באנציקלופדיה של אלבמה רוברט לינדזי באתר The Political Graveyard מושלי אלבמה מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית חברי בית המחוקקים של אלבמה אמריקאים ממוצא סקוטי אמריקאים שנולדו ב-1824 אמריקאים שנפטרו ב-1902
רוברט ברנס לינדזי (באנגלית: Robert Burns Lindsay; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, יליד סקוטלנד, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-22 בשנים 1870–1872, במהלך תקופת השיקום.ראשית חייורוברט לינדזי נולד בלוכמבין שבסקוטלנד כבנם של ג'ון ואליזבת מקנייט לינדזי. הוא גודל כפרסביטריאני, קיבל חינוך מקיף וזכה למלגות באוניברסיטת סנט אנדרוז. ב-1844 הוא היגר לקרוליינה הצפונית, שם הוא הצטרף לאחיו במקצוע ההוראה. חמש שנים לאחר מכן הוא עבר לטסקמביה שבאלבמה, שם הוא למד משפטים בקריאה עצמית, וב-1852 התקבל ללשכת עורכי הדין של אלבמה.ראשית הקריירה הפוליטיתב-1853 נבחר לינדזי לייצג את מחוז פרנקלין בבית הנבחרים של אלבמה מטעם המפלגה הדמוקרטית, וב-1857 הוא נבחר לסנאט של אלבמה. ב-1854 נשא לינדזי לאישה את שרה מילר וינסטון, אחותו למחצה של מושל אלבמה דאז, ג'ון וינסטון. לזוג נולדו תשעה ילדים, שמתוכם ארבעה הגיעו לבגרות. אחת מבנותיו הייתה מוד מקנייט לינדזי , שעל אף שלא קיבלה חינוך גבוה פורמלי, הפכה למחנכת מוכרת ברמה לאומית וכתבה מספר רב של ספרי ילדים. נישואיו של לינדזי סייעו לקריירה הפוליטית שלו, ושמו עלה כתומך בולט במערכה של וינסטון כנגד הסובסידיות לחברות הרכבת.בבחירות לנשיאות של 1860 נקט לינדזי בעמדה תקיפה לטובת האיחוד, והתפטר ממושב בחבר האלקטורים לטובתו של ג'ון ברקינרידג' כדי לאייש מושב לטובתו של סטיבן דאגלס. במשבר של 1861, הוא התנגד לפרישה מידית והמשיך לגנות אותה גם לאחר פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. לזמן מה שירת לינדזי ברגימנט הפרשים הרביעי של אלבמה בפיקודו של קולונל פיליפ ד. רודי, אך מעולם לא היה לוחם נלהב. נאמנותו הפושרת כלפי הקונפדרציה זכתה לפופולריות ברמה המקומית, ובבחירות לסנאט של אלבמה ב-1865 גמל לו ציבור הבוחרים לטובה.מושל אלבמהלינדזי התנגד לחוקי תקופת השיקום של 1867, אך עם בחירתו של יוליסס ס. גרנט לנשיאות ב-1868, הוא קרא בפומבי לדמוקרטים לקבל את המציאות הפוליטית. עבור חלק מתושבי אלבמה, עמדה זו רימזה על עריקתו האפשרית לשורות המפלגה הרפובליקנית, אך ב-1870 בחרו חברי המפלגה הדמוקרטית והמפלגה השמרנית בלינדזי כמועמדם למשרת מושל אלבמה, בעיקר בשל עמדתו המתונה כלפי מדיניות השיקום. השקפותיו המתונות ואי תמיכתו בקו קלוקס קלאן, משכו את מתנגדי הפרישה, את המצביעים בצפון אלבמה, שהחלופה של רבים מהם הייתה לתמוך במושל הרפובליקני ויליאם יו סמית'. בבחירות הכלליות ניצח לינדזי בהפרש קטן, ולאחר כמה שבועות בהם ערער סמית' על תוצאות הבחירות, הוא הושבע לכהונתו בדצמבר 1870.משבר חברת הרכבותמיד עם כניסתו לתפקיד, נאלץ לינדזי להתמודד עם משבר פיננסי. ב-1 בינואר 1871 הודיעו מנהלי חברת הרכבות השאפתנית שבמימון המדינה, חברת אלבמה וצ'טנוגה, שהם לא מסוגלים לשלם את הריבית על איגרות החוב בשל בעיה בתזרים המזומנים לטווח קצר. הם פנו למדינה כדי שתשלם את הריבית. בכל אופן, התברר ללינדזי שקודמו בתפקיד הוציא כמה מאות אלפי דולרים על איגרות חוב מעבר לסכום שאושר בחוק עבור חברת הרכבות, שנודעה בהתנהלותה המושחתת. הוא התחייב לכבד את כל איגרות החוב שהונפקו בתום לב, אך עיכב את התשלום בשל העובדה שלא היה תיעוד על כמות איגרות החוב שהונפקו. הוא ביקש את מעורבות בית המחוקקים בעניין ופנה למחוקקים לאשר תשלום לרוכשים התמימים של איגרות החוב.ההתנהלות הסבירה לכאורה הזו הוכחה כהרת אסון. כישלון איגרות החוב שבתמיכת המדינה יצר גל הלם שהגיע עד לוול סטריט. מנהלי חברת הרכבות אלבמה וצ'טנוגה מצאו את עצמם ללא מימון להמשך פעילות החברה. גרוע מכך, הכישלון סיכן כמה מיזמי רכבת שהיו בעיצומם של תהליכי סלילה ברחבי המדינה. בבית המחוקקים התנהלו במשך חודשים דיונים בשאלה באילו איגרות חוב להכיר, בתקווה לשלם רק לאנשים שרכשו ללא יודעין איגרות חוב בלתי מאושרות. העיכוב שנוצר עקב כך עורר השערות בנוגע ליכולתה של אלבמה לעמוד בתשלומי ההתחייבויות האחרות שלה. עד לנקודת הזמן בה העניק בית המחוקקים ללינדזי את חופש הפעולה להחליט אילו איגרות חוב ישולמו, ירד ערכן של כל הביטחונות של חברות הרכבות באלבמה, בין אם הייתה להן ערבות מדינה ובין אם הייתה להם ערבות הממשל המקומי. כמה חברות רכבת עצרו את פעילויות סלילת המסילות ובסופו של דבר נקלעו לפשיטת רגל במהלך המשבר הפיננסי של 1873, אירוע שבסופו של דבר הותיר את המדינה ללא יכולת לשלם את שאר מחויבויותיה.מאמציו של לינדזי ליצור הפרדה בינו לבין השחיתות בחברת הרכבות ובמקביל לנסות להגן על מצב האשראי של המדינה, לא גרמו לשביעות רצון לאיש. הגילוי שלו על מעשיו הלקויים של סמית' היה למוקש לכלל תוכנית הרכבות של אלבמה. כאשר נטל לינדזי את השליטה על חברת אלבמה וצ'טנוגה, כפי שנדרש על פי חוק הסיוע, התרבו צרותיו. למדינה לא היו את הסמכות החוקית ולא את הידע לסיים את עבודות הסלילה, והסלילה התנהלה בהפסד הרסני ולא הייתה יכולה להימכר עד להשלמת העבודות. השתלטות המדינה על החברה הכניסה אותה להתדיינות משפטית שבהמשך החמירה את המצב. בשלב מסוים הפקיעו עובדי הרכבת את קו המסילה כדי שניתן יהיה לשלם את המשכורות. על כל פנים, ההתפתחות המביכה ביותר הייתה הרמיזה שלינדזי נטל שוחד. הדירקטורים של חברת אלבמה וצ'טנוגה שילמו מאות אלפי דולרים במזומן ובבטוחות לאחד מידידיו של לינדזי, נתניאל מקיי, שהבטיח לדירקטורים שהשליטה בחברה תוחזר להם. ניסיון שוחד זה, שבו חלקו האישי של לינדזי לא היה ברור, הותיר המוניטין של לינדזי קרוע לגזרים.פעילותו נגד הקו קלוקס קלאןבתחומים אחרים יכול היה לינדזי לרשום לעצמו הישגים, שהבולט מבניהם היה ירידה בפעילות הקו קלוקס קלאן. הניצחון הנרחב של הדמוקרטים באלבמה חיסל את כמה מהסיבות לפעילות טרור. הבדיקה הכלל ארצית בנוגע לקלאן והאיום בחקירה פדרלית נגדו יכלו גם הם להיות ההסבר לצמצום האלימות מצד הארגון. מדיניותו של לינדזי כלפי הקלאן הייתה מורכבת: לעיתים קרובות הוא ניסה לבלום את האלימות ביישובים בהם הייתה שליטה של הקלאן באמצעות עידוד פקידי ממשל רפובליקנים להתפטר, ואז הוא מינה דמוקרטים שהתקבלו בצורה טובה יותר על ידי האוכלוסייה הלבנה. כך היה לינדזי מחויב פחות לשלטון החוק מאשר לחיסול כוחה של המפלגה הרפובליקנית באלבמה. ועדיין, הוא גינה בפומבי את לקיחת החוק לידיים, והכרזות אלו תרמו לשקיעת פעילותו של הקלאן.בחירות 1872כמה מהמצביעים הדמוקרטים שיבחו את הריסון התקציבי של לינדזי, אך קיצוצים במימון למערכת החינוך שהובילו לסגירת בתי ספר הכשילו סופית את התמיכה במושל. בעיות אלו, שנבעו מהקשיים הפיננסיים, נוצרו כתוצאה משערוריית הרכבות. בחוגי המפלגה הדמוקרטית, ספג לינדזי התנגדות על רקע סוגיית הרכבות. המבקר הקולני ביותר שלו היה רוברט מקי מהעיתון Selma Argus, שבמאמרי המערכת שלו הוא טען שלינדזי הפנה כספי חינוך ל"מהמרי הוול סטריט ולספקולנטים הזרים". בוועידה המדינתית של הדמוקרטים של 1872, זכתה הודעתו של לינדזי שלא יתמודד לתקופת כהונה שנייה למחיאות כפיים, ורק התערבותו הזמנית של יושב הראש מנעה שריקות בוז כלפיו. מועמד המפלגה, תומאס ה. הרנדון ממוביל, לשעבר תומך הפרישה, התמודד ללא הצלחה. יריבו בבחירות הכללית, דייוויד לואיס, זכה בניצחון ברור, כאשר שמונה מחוזות בצפון אלבמה, שהצביעו בעבר לדמוקרטים, נתנו את קולותיהם לרפובליקנים. כך ריפה לינדזי את ידי מפלגתו וסלל את הדרך לתחייתה המחודשת של המפלגה הרפובליקנית, שבאופן אירוני קיבלה דחיפה כתוצאה משקיעת האלימות שבעבר הובילה לעלייתם של המועמדים הדמוקרטים.שנותיו האחרונותחודשיים לאחר תום כהונתו כמושל, לקה לינדזי בשיתוק. הוא שב לעיסוקו בעריכת דין בהיקף מוגבל, אך התעלם מהנעשה בפוליטיקה מעבר להתגוננויות מזדמנות על תקופת ממשלו בעיתונות. עד למותו הוא נותר מוגבל.רוברט לינדזי נפטר בטסקמביה ב-13 בפברואר 1902. הוא נטמן בחלקת הקבר של משפחת וינסטון שבעיר.קישורים חיצוניים רוברט לינדזי באתר אגודת המושלים הלאומית רוברט לינדזי באנציקלופדיה של אלבמה רוברט לינדזי באתר The Political Graveyard מושלי אלבמהמושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטיתחברי בית המחוקקים של אלבמהאמריקאים ממוצא סקוטיאמריקאים שנולדו ב-1824אמריקאים שנפטרו ב-1902
2226699
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9A%20%D7%98%D7%A8%D7%98%D7%A0%D7%A8
היינריך טרטנר
היינריך "היינץ" טרטנר (בגרמנית: Heinrich "Heinz" Trettner; 19 בספטמבר 1907 – 18 בספטמבר 2006) היה גנרל גרמני אשר שירת בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה ופיקד על דיוויזיית הצנחנים ה-4. לאחר המלחמה התגייס לבונדסוור ואף שימש כמפקח הכללי שלו (מקביל לרמטכ"ל) בין השנים 1964–1966. ביוגרפיה תחילת דרכו טרטנר נולד במינדן ב-19 בספטמבר 1907. הוא היה בנו של לודוויג טרטנר - קצין בצבא הפרוסי. הוא למד בגימנסיה בדיסלדורף, וב-1925 התגייס לרייכסווהר והוצב ברגימנט הפרשים ה-18. ב-1929 הוא הועלה לדרגת לויטננט. טרטנר רצה להפוך לטייס קרבי, אולם על פי הסכם ורסאי נאסר על רפובליקת ויימאר להחזיק חיל אוויר. אי לכך, ב-1932 הוא פרש מהצבא ועבר קורס טיסה בבית ספר אזרחי בבראונשווייג. במסגרת הסכם סודי בין גרמניה לברית המועצות, נשלח טרטנר להכשרה כטייס קרבי בברית המועצות, ובסיס הסודי של הרייכסווהר בליפסטיק. ב-1 במאי 1933 הוא חזר לרייכסווהר והצטרף לחיל האוויר הסודי שלו. בהדרגה הפך חיל האוויר הגרמני לגלוי ורשמי, וטרטנר שובץ ביחידות קרביות סדירות. ב-1936 הצטרף טרטנר ללגיון הקונדור ונשלח להשתתף במלחמת האזרחים הספרדית. ב-15 בספטמבר 1937 הוא מונה למפקד טייסת המפציצים ה-1 של הלגיון. עם סיום המלחמה הוא חזר לגרמניה, וב-1 ביולי 1938 מונה לקצין מטה בדיוויזיית האווירית ה-7. ב-1 באוגוסט 1937 הוא הועלה לדרגת מאיור. מלחמת העולם השנייה בתחילת מלחמת העולם השנייה, תכנן טרטנר את השתלטות הצנחנים הגרמנים על מבצרי הולנד, ועל כך עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל. ב-15 בדצמבר 1940 הוא הועבר למטה הקורפוס האווירי ה-11 והשתתף בתכנון מבצע מרקיורי. ב-1 באוקטובר 1941 הוא הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, וב-1 בדצמבר של אותה שנה הוא מונה לראש מטה הקורפוס ה-11. ב-1 במרץ 1943 הוא הועלה לדרגת אוברסט. באוקטובר של אותה שנה הוא הקים את דיוויזיית הצנחנים ה-4 ופיקד עליה עד סיום המלחמה. טרטנר פיקד על אנשיו בקרב אנציו, ולאחר מכן הדיוויזיה שלו הייתה הדיוויזיה הגרמנית האחרונה שפינתה את רומא ב-4 ביוני 1944. בעקבות כך, נוספו עלי אלון לצלב האבירים שלו. ב-1 ביולי של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור. בחורף 1944–1945 לחמה הדיוויזיה בקו הגותי, ולאחר מכן לחמה הדיוויזיה כנגד מתקפת האביב של בעלות הברית בצפון איטליה ברימיני ובבולוניה, וב-2 במאי 1945 נכנעה יחד עם שאר כוחות קבוצת ארמיות C. בונדסוור טרטנר נתפס בידי צבא ארצות הברית ליד מודנה, וביולי 1946 הועבר לצבא הבריטי. הוא הוחזק בשבי הבריטי עד אפריל 1948. לאחר שחרורו, הוא החל לעבוד בתחום הזכוכית ולאחר מכן בתחום הטקסטיל. במקביל, הוא השלים תואר בכלכלה באוניברסיטת בון. ב-2 בנובמבר 1956 הוא הצטרף לבונדסוור כיועץ. הוא קיבל אוטומטית דרגת גנרל-מיור, ומונה לראש מחלקת הלוגיסטיקה של נאט"ו. בפברואר 1960 הוא הועבר לשמש כמפקד הקורפוס ה-1. ב-14 באוקטובר של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. ב-1 בינואר 1964 הוא הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקח הכללי של הבונדסוור (מקביל לרמטכ"ל). בעקבות מינויו לתפקיד, גרמניה המזרחית פתחה נגדו במסע הכפשות, ואף הפיצה ספר המתאר פשעי מלחמה שביצע, כביכול, במהלך המלחמה. ב-1 באוגוסט 1966 הוציא שר ההגנה קאי-אובה פון האסל צו המתיר לחיילי הבונדסוור להצטרף לאיגודים מקצועיים. טרטנר התפטר מתפקידו במחאה על כך שהצעד נעשה ללא התייעצות עם מנהיגות הצבא. טרטנר נפטר ב-18 בספטמבר 2006, יום אחד לפני יום הולדתו ה-99. הוא היה הגנרל החי האחרון של הוורמאכט. קישורים חיצוניים היינריך טרטנר בספרייה הלאומית הגרמנית היינריך טרטנר בארכיון הבונדסוור מפקדי צבאות סדירים בעת החדשה: אישים המפקחים הכללים של הבונדסוור גנרלים בוורמאכט אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם השנייה גרמנים שנולדו ב-1907 גרמנים שנפטרו ב-2006
היינריך "היינץ" טרטנר (בגרמנית: Heinrich "Heinz" Trettner; 19 בספטמבר 1907 – 18 בספטמבר 2006) היה גנרל גרמני אשר שירת בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה ופיקד על דיוויזיית הצנחנים ה-4. לאחר המלחמה התגייס לבונדסוור ואף שימש כמפקח הכללי שלו (מקביל לרמטכ"ל) בין השנים 1964–1966.ביוגרפיהתחילת דרכוטרטנר נולד במינדן ב-19 בספטמבר 1907. הוא היה בנו של לודוויג טרטנר - קצין בצבא הפרוסי. הוא למד בגימנסיה בדיסלדורף, וב-1925 התגייס לרייכסווהר והוצב ברגימנט הפרשים ה-18. ב-1929 הוא הועלה לדרגת לויטננט. טרטנר רצה להפוך לטייס קרבי, אולם על פי הסכם ורסאי נאסר על רפובליקת ויימאר להחזיק חיל אוויר. אי לכך, ב-1932 הוא פרש מהצבא ועבר קורס טיסה בבית ספר אזרחי בבראונשווייג. במסגרת הסכם סודי בין גרמניה לברית המועצות, נשלח טרטנר להכשרה כטייס קרבי בברית המועצות, ובסיס הסודי של הרייכסווהר בליפסטיק. ב-1 במאי 1933 הוא חזר לרייכסווהר והצטרף לחיל האוויר הסודי שלו. בהדרגה הפך חיל האוויר הגרמני לגלוי ורשמי, וטרטנר שובץ ביחידות קרביות סדירות.ב-1936 הצטרף טרטנר ללגיון הקונדור ונשלח להשתתף במלחמת האזרחים הספרדית. ב-15 בספטמבר 1937 הוא מונה למפקד טייסת המפציצים ה-1 של הלגיון. עם סיום המלחמה הוא חזר לגרמניה, וב-1 ביולי 1938 מונה לקצין מטה בדיוויזיית האווירית ה-7. ב-1 באוגוסט 1937 הוא הועלה לדרגת מאיור.מלחמת העולם השנייהבתחילת מלחמת העולם השנייה, תכנן טרטנר את השתלטות הצנחנים הגרמנים על מבצרי הולנד, ועל כך עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל. ב-15 בדצמבר 1940 הוא הועבר למטה הקורפוס האווירי ה-11 והשתתף בתכנון מבצע מרקיורי.ב-1 באוקטובר 1941 הוא הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, וב-1 בדצמבר של אותה שנה הוא מונה לראש מטה הקורפוס ה-11. ב-1 במרץ 1943 הוא הועלה לדרגת אוברסט. באוקטובר של אותה שנה הוא הקים את דיוויזיית הצנחנים ה-4 ופיקד עליה עד סיום המלחמה. טרטנר פיקד על אנשיו בקרב אנציו, ולאחר מכן הדיוויזיה שלו הייתה הדיוויזיה הגרמנית האחרונה שפינתה את רומא ב-4 ביוני 1944. בעקבות כך, נוספו עלי אלון לצלב האבירים שלו. ב-1 ביולי של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור. בחורף 1944–1945 לחמה הדיוויזיה בקו הגותי, ולאחר מכן לחמה הדיוויזיה כנגד מתקפת האביב של בעלות הברית בצפון איטליה ברימיני ובבולוניה, וב-2 במאי 1945 נכנעה יחד עם שאר כוחות קבוצת ארמיות C.בונדסוורטרטנר נתפס בידי צבא ארצות הברית ליד מודנה, וביולי 1946 הועבר לצבא הבריטי. הוא הוחזק בשבי הבריטי עד אפריל 1948. לאחר שחרורו, הוא החל לעבוד בתחום הזכוכית ולאחר מכן בתחום הטקסטיל. במקביל, הוא השלים תואר בכלכלה באוניברסיטת בון. ב-2 בנובמבר 1956 הוא הצטרף לבונדסוור כיועץ. הוא קיבל אוטומטית דרגת גנרל-מיור, ומונה לראש מחלקת הלוגיסטיקה של נאט"ו. בפברואר 1960 הוא הועבר לשמש כמפקד הקורפוס ה-1. ב-14 באוקטובר של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. ב-1 בינואר 1964 הוא הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקח הכללי של הבונדסוור (מקביל לרמטכ"ל). בעקבות מינויו לתפקיד, גרמניה המזרחית פתחה נגדו במסע הכפשות, ואף הפיצה ספר המתאר פשעי מלחמה שביצע, כביכול, במהלך המלחמה.ב-1 באוגוסט 1966 הוציא שר ההגנה קאי-אובה פון האסל צו המתיר לחיילי הבונדסוור להצטרף לאיגודים מקצועיים. טרטנר התפטר מתפקידו במחאה על כך שהצעד נעשה ללא התייעצות עם מנהיגות הצבא.טרטנר נפטר ב-18 בספטמבר 2006, יום אחד לפני יום הולדתו ה-99. הוא היה הגנרל החי האחרון של הוורמאכט.קישורים חיצוניים היינריך טרטנר בספרייה הלאומית הגרמנית היינריך טרטנר בארכיון הבונדסוורמפקדי צבאות סדירים בעת החדשה: אישיםהמפקחים הכללים של הבונדסוורגנרלים בוורמאכטאנשי צבא גרמנים במלחמת העולם השנייהגרמנים שנולדו ב-1907גרמנים שנפטרו ב-2006
2226717
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%A7%D7%AA%20%D7%9E%D7%A2%D7%9C%22%D7%97
מחלקת מעל"ח
מחלקת מעל"ח (מערכות לחימה) היא יחידה טכנולוגית בתוך מספן הציוד האחראית על פיתוח כלל מערכות הלחימה בחיל הים. האוכלוסייה המרכזית מורכבת בעיקר מעתודאים למקצועות ההנדסה וחובלים. היחידה ממוקמת במפקדת חיל הים בקריה. בראשה עומד אלוף-משנה ג. היסטוריה הקמה ומערכות עבור הסט"ילים הראשונים טיל ה"לוז" בשלהי מלחמת העצמאות, לא היו לשירות הימי (טרם הקמת חיל הים) ספינות מלחמה ייעודיות. ולכן הסבו ספינות מעפילים על ידי הוספת תותחים. לאחר עזיבת הבריטים, "ירש" חיל הים בנמל חיפה 3 ספינות משמר שנכנסו לשירות ביוני 1948. גרשון זק, מפקד השירות הימי, הציע ליוחאי בן-נון (שהקים קודם לכן את החוליה לחבלה ימית) להקים יחידת קומנדו. לרשות היחידה הועברו מספר סירות נפץ מהירות הנוסעות 300 ק"ג חומר נפץ. המפעיל היה אמור להכווין את הסירה עד כ-100 מטר לפני הפגיעה, ולקפוץ למים. ב-22 באוקטובר 1948, במהלך מבצע יואב, תצפית אווירית גילתה שתי אוניות מצריות עמוסות בחיילים בדרך לחוף עזה. לצורך כך, בדחיפות הצטרפו הלוחמים לאח"י מעוז, עם שלוש סירות נפץ במטרה לפגוע בספינות: האמיר פארוק, אוניית הדגל של הצבא המצרי, ואת שולת המוקשים שהתלוותה אליה. תחת אש מקלעים, הלוחמים הצליחו לקרב את הסירות נפץ עד 50 מטר לספינות המצריות, לפני שקפצו למים וכך הצליחו להטביע את "אל-אמיר פארוק". לאחר אובדן האמיר פארוק לא ניסה הצי המצרי לחדור למים הטריטוריאליים של ישראל. יוחאי בן נון קיבל את עיטור הגבורה על פעולה זו. לאחר המלחמה פנה יוחאי בן־נון לחיל המדע (חמ"ד, לימים רפא"ל) וביקש למצוא דרך לבצע את המשימה בלי לחשוף את הלוחמים לסכנת מוות. צוות בהובלת יונתן מס מחמ"ד התחילו לעבוד על פיתוח של סירת נפץ שתוכל להיות מונהגת מרחוק. אולם הניסויים שערכו הראו שהרעיון אינו מתאים לתנאי הים הפתוח. בשל קשיים אלו, החלו לחשוב על אפשרות “להעביר” את מטען הנפץ מעל המים, וכך נבנתה הדרך לפיתוח של טיל ג־25 מונחה מרחוק בעזרת ג'ויסטיק ונתב אופטי. לקוחותיו הראשונים של רפא"ל היו חיל האוויר וחיל התותחנים. אולם לאחר זמן, למרות הניסויים המוצלחים החילות ויתרו על הטיל, ששמו שונה ל"לוז". התפתחות תפישת הסט"יל בסוף שנות ה-50 הצטיידו ציי ערב בספינות אוסה וקומאר מתוצרת ברית המועצות, שחימושן העיקרי היה טילי סטיקס עם רב"ת מכ"מי עם טווח פעולה של כ-40 ק"מ. חיל הים, שבתקופה זו היה בבעלותו שלוש משחתות ופריגטות, ספינות טורפדו ונחתות טנקים, הבין כי כדי להתגבר על העדיפות הכמותית והטכנולוגית של ציי ערב, עליו לפתח תורת לחימה חדשה. חיל הים שנציגיו היו בניסויים, החליט לאמץ את הטיל. וכבר בשנת 1959 נעשה ניסוי מוצלח על גבי המשחתת אח"י אילת. הקושי המרכזי בהמשך הפיתוח הטיל עבור חיל הים הוא להקטין את הרתע של המנוע הרקטי שלו בכדי שיהיה ניתן לשגרו מכלי שיט קטן. וכך התגבשה התוכנית, לייצר מספר רב של ספינות סער קטנות, מהירות ועם טיל הקנדה. הוקמה מנהלת "פרויקט שלכת" ובסוף התהליך בשנת 1965 נחתם חוזה עם המספנה של פליקס אמיו בשרבור של הבאת 12 ספינות. בשנת 1962 במצרים התקיים ניסוי של טיל קרקע-קרקע שפותח בסיוע מדענים גרמנים. בעקבות זאת התקבלה ההחלטה על פיתוח טיל קרקע-קרקע ברפא"ל בדחיפות. וכך המשך הפיתוח של ה"לוז" הועבר לתעשייה אווירת בראשות אורי אבן טוב. עם קבלת הפרויקט, החליטו להחליף את הנתב האופטי בראש ביות מכ"ם פעיל למחצה ושילבה עם מד גובה מכ"מי, וכך הפך ה"גבריאל" לטיל מונחה מכ"ם. פיתוח הטיל הושלם ב-1969. אורי אבן טוב קיבל את פרס ביטחון ישראל על הישג זה. במלחמת יום הכיפורים טיבעו טילי הגבריאל 13 ספינות אויב. טיל הגבריאל שימש כנשק התקיפה העיקרי של חיל הים במשך שלושה עשורים. לוחמה אלקטרונית בשנת 1961 מתמנה סא"ל יצחק שושן לראש ענף גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר). יצחק שלמד באקדמיה של צי הצרפתי בברסט ונחשף למערכות הל"א שפעלו במלחמת העולם השנייה משכנע את שלמה אראל (שהיה רמחצ"ד) להקצות תקן של מהנדס אלקטרוניקה עבור חקר הלוחמה האלקטרונית. צמח חירות, שעובד באות התקופה בפיתוח טיל הגבריאל ממונה לתפקיד. העבודת מטה הראשונה שלו הייתה לבדוק את ההנחה של פיקוד חיל הים שכלי שיט קטנים בטוחים מפני טיל הסטיקס. וזאת מפני שמכ"ם לא יוכל לזהות מטרה בסביבה הימית. המחקר שלו הוכיח שהטיל אכן מהווה איום ממשי גם על כלי שיט קטנים. המודיעין על הראש ביות של טיל הסטיקס היה מועט מאוד, ולכן בכדי לחשוף את התכונות שלו עלה הצורך לייצר מערכת המגלה שידור מכ"ם (מגל"ם). בתקופה זו, אמצעי ל"א נחשבו סודיים ביותר בעולם, ועל כן צמח החליט לבנות אותו בארץ, על בסיס עודפי מכ"מים ממלחמת העולם השנייה. אחרי שרתם את אלת"א, רפא"ל ואלביט, תוך חצי שנה הותקן במשחתת אח"י אילת אב טיפוס המבצעי הראשון, שכונה "בת קול". לאחר מכן, על בסיס שיפור מערכת מחברה איטלקית, הצליחו לייצר מגל"ם משופר בשם "שלדג". כמעט ללא תקציב, השתמש צמח במוצר של חברה בריטית שפיתחה רקטות מוץ לירי מסירות הצלה, עבור מחקר ואפיון רקטת המוץ עבור הטעיית הרב"ת. וכך רתם צמח את רפא"ל לייצר רקטת מוץ להטעיה ייעודית בשם "אבשלום". גילוי המכ"מים הראשונים של חיל הים נרכשו עם הסטילים מחברת תומפסון-CSF . לאחר מלחמת ששת הימים, על רקע האמברגו הצרפתי ותכנון של בניית ספינות סער 4 במספנות ישראל הוחלט לפתח מכ"ם ישראלי. את היוזמה לפיתוח המכ"ם הדגון, רקח חרות צמח עם נינו לוי מנכ"ל אלתא (אלקטרוניקה תעשייה אווירית) בשנותיה הראשונות. המהנדס המרכזי בפרויקט היה סרג' לנדסמן, נחשב לאבי תורת המכ"ם בישראל, וקיבל על הפיתוח פרס ביטחון ישראל. עמוס דגן כיהן כראש ענף אלקטרוניקה הוביל את הפיתוח ועל מעורבותו זו זכה בשנת 1974 בפרס ביטחון ישראל. מלחמת יום כיפור ואחריה באוקטובר 1967, בעת סיור במים בינלאומיים מול חופי פורט סעיד הטביע חיל הים המצרי את אח"י אילת בעזרת טילי סטיקס. הייתה זו מתקפת טילי ים-ים הראשונה בעולם. בשנת 1970 נפגיעה סירת הדייג אורית שהייתה רק באורך של 20 מטר כתוצאה מירי של ארבע טילי סטיקס מעבר אוסה מצרית. עקב כל אלה, הבין חיל הים שהסטי"לים פגיעים והפנה משאבים נוספים לענף לוחמה אלקטרונית, להמשך פיתוח ושדרוג האמצעים. כמו כן, גיבש התמודדות טקטית אל מול הטיל שיבוא לידי ביטוי בקרב לטקיה. במלחמת יום כיפור, בעזרת מערכות הלחימה הצליחו הסטי"לים להיות עם יוזמה התקפית. למרות שטילי הסטיקס הסובייטים היו ארוכי טווח ביחס לטילי הגבריאל, טווח של 20 ק"מ. ובכדי להגיע למגע נאלצו כלי השיט של חיל הים לצמצם מרחק מה שהעלה את פגיעותם, אך מעטפת הל"א סיפקה להם הגנה בשלב זה, עד שהספינות הגיעו לטווח ירי, ופגעו בכל כלי השייט. לאחר מלחמת יום כיפור המשיך חיל הים בתהליך ההתעצמות. למערכת הנשק "גבריאל" הוספו טילי "הרפון" אמריקאים. בשנת 1991 בוצע ניסוי מבצעי ראשון של "טיל נגד טילים" - הברק, בפיתוח של רפאל. המאה ה-21 הפגיעה באח"י חנית במהלך מלחמת לבנון השנייה, חזבאללה שיגרו אל עבר אח"י חנית טיל נגד ספינות מדגם C-802. הטיל פגע במנוף שנמצא בירכתיים,אש פרצה בתאי המגורים מתחת לסיפון מנחת המסוקים וארבעה חיילים נהרגו. תחקיר האירוע העלה כי היו ליקויים נוספים במכשור הספינה באותו היום שהיו אמורים להשביתה. אחד מהם הוא תקלה במכ"ם המרכזי של הספינה לגילוי טילים ומטוסים, תקלה שלא דווחה למפקד הספינה. אירוע הפגיעה, הגביר את המודעות להשתנות התפיסתית של האויב במסגרתה נדד האיום ליבשה, והדגיש עוד יותר את הצורך ביכולות ההגנה העצמית של הספינה. מאז מערכות רבות בחיל הים שודרגו. הגנה על אסדות בשנים 2009–2012 התגלו במים הכלכליים של מדינת ישראל מספר מאגרי גז גדולים. וצה"ל וחיל הים קיבלו את המשימה להגן על הנכס המשמעותי הכלכלי של אסדות הגז. לשם זאת אישר משרד הביטחון בצורך ברכש של 4 ספינות חדשות. ובאי 2015 נחתם החוזה עם מספנת TKMS לבניית ארבע ספינות שיקראו "סער 6" הבנויות על בסיס המבנה של הקורבטות הגרמניות מסדרת בראונשווייג K130. כאשר המספנה הגרמנית תבנה רק את גוף הספינות ומערכות ההנעה, בעוד שמערכות הלחימה יורכבו בארץ. רוב מערכות הלחימה בספינה הן פרי פיתוח של החברות הביטחוניות הישראליות. ב-2 ביולי 2022 זוהו שלושה כטב"מים עוינים, שטסו מכיוון לבנון אל עבר אסדת הגז "כריש". המל"ט הראשון הופל על ידי מטוס "ברק" של חיל האוויר. והשניים האחרים הופלו על ידי טילי הברק מספינת הטילים אח"י אילת (סער 5). סערי 6 את כלל הפיתוחים של מערכות הלחימה עבור סערי 6, הובילה מחלקת מעל"ח עם התעשיות השונות. כחלק מתהליך אפיון הספינה, על מנת למזער החזר מכ"ם של הספינה, בוצעו התאמות ושינויים בגוף הספינה כבר בשלב התכנון אשר איפשרו החזר מכ"מי נמוך יותר וכך גם סבירות גילוי נמוכה יותר. על הספינות החדשות מותקן מכ"ם "אדיר" בתצורת מערך מופע, אשר כוללת ארבעה "קירות" לגילוי מלא של 360 מעלות, ומעקב אחר מטרות רבות. בנובמבר 2022 צה"ל פרסם ניסוי מוצלח במערכת ההגנה האווירית לטווח בינוני, "ברק מגן", ביירוט טיל מטרה שדימה טיל שיוט מתקדם. כמו כן מערכות גבריאל 5 הותמעו בספינה עבור יירוט טילים ולתקיפה ארוכת טווח באמצעות טילי ים-ים מתקדמים. הספינות יכללו גם את "כיפת מגן" (C-Dome), הגרסה הימית של כיפת ברזל. בסוף חודש מאי 2023, הושלמו בהצלחה סדרת ניסויי יירוט של המערכת מספינת המגן סער 6 אל מול רקטות, טילי שיוט וכטב"מים. נופלי היחידה רס"ן אלעד-חי חורש ז"ל רס"ן עמי וייס ז"ל רס"ן גיא ארזי ז"ל מפקדי היחידה אל"ם חרות צמח - על פעילותו המקצועית בתחום הל"א זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל. תא"ל ישראל אביר - על פעילותו להבאת סערי 4 זכה בפרס ביטחון ישראל. בשנים 1975–1977 שימש כרמצ"ד. אל"ם פלג לפיד אל"ם רחמים ענתבי אל"ם דוד ניצן אל"ם מאיר מורג אל"ם רמי שרון אל"ם שלמה שחר אל"ם רמי בן עמי אל"ם יואב תורג'מן אל"ם יצחק מאיה אל"ם ששי חודדה תא"ל אריאל שיר אל"ם אלי פרידמן אל"ם יובל קוט אל"ם ג. ראו גם מספן הציוד מספנת חיל הים גז טבעי בישראל לוז סער 6 קישורים חיצוניים בני מיכלסון, נשק נולד -סיפורן של סירות הנפץ. באתר הגבורה. שבתאי לוי, סיפור פיתוח טיל הלוז, פרויקט תעוד תולדות חיל־הים. עמותת חיל הים ניסוי טיל ג-25-ארכיון צה"ל ומעהב"ט, באתר יוטיוב הערת שוליים יחידות חיל הים הישראלי צה"ל: יחידות פיתוח וייצור טכנולוגי
מחלקת מעל"ח (מערכות לחימה) היא יחידה טכנולוגית בתוך מספן הציוד האחראית על פיתוח כלל מערכות הלחימה בחיל הים. האוכלוסייה המרכזית מורכבת בעיקר מעתודאים למקצועות ההנדסה וחובלים. היחידה ממוקמת במפקדת חיל הים בקריה. בראשה עומד אלוף-משנה ג.היסטוריההקמה ומערכות עבור הסט"ילים הראשוניםטיל ה"לוז" בשלהי מלחמת העצמאות, לא היו לשירות הימי (טרם הקמת חיל הים) ספינות מלחמה ייעודיות. ולכן הסבו ספינות מעפילים על ידי הוספת תותחים. לאחר עזיבת הבריטים, "ירש" חיל הים בנמל חיפה 3 ספינות משמר שנכנסו לשירות ביוני 1948. גרשון זק, מפקד השירות הימי, הציע ליוחאי בן-נון (שהקים קודם לכן את החוליה לחבלה ימית) להקים יחידת קומנדו. לרשות היחידה הועברו מספר סירות נפץ מהירות הנוסעות 300 ק"ג חומר נפץ. המפעיל היה אמור להכווין את הסירה עד כ-100 מטר לפני הפגיעה, ולקפוץ למים.ב-22 באוקטובר 1948, במהלך מבצע יואב, תצפית אווירית גילתה שתי אוניות מצריות עמוסות בחיילים בדרך לחוף עזה. לצורך כך, בדחיפות הצטרפו הלוחמים לאח"י מעוז, עם שלוש סירות נפץ במטרה לפגוע בספינות: האמיר פארוק, אוניית הדגל של הצבא המצרי, ואת שולת המוקשים שהתלוותה אליה.תחת אש מקלעים, הלוחמים הצליחו לקרב את הסירות נפץ עד 50 מטר לספינות המצריות, לפני שקפצו למים וכך הצליחו להטביע את "אל-אמיר פארוק". לאחר אובדן האמיר פארוק לא ניסה הצי המצרי לחדור למים הטריטוריאליים של ישראל. יוחאי בן נון קיבל את עיטור הגבורה על פעולה זו.לאחר המלחמה פנה יוחאי בן־נון לחיל המדע (חמ"ד, לימים רפא"ל) וביקש למצוא דרך לבצע את המשימה בלי לחשוף את הלוחמים לסכנת מוות. צוות בהובלת יונתן מס מחמ"ד התחילו לעבוד על פיתוח של סירת נפץ שתוכל להיות מונהגת מרחוק. אולם הניסויים שערכו הראו שהרעיון אינו מתאים לתנאי הים הפתוח. בשל קשיים אלו, החלו לחשוב על אפשרות “להעביר” את מטען הנפץ מעל המים, וכך נבנתה הדרך לפיתוח של טיל ג־25 מונחה מרחוק בעזרת ג'ויסטיק ונתב אופטי.לקוחותיו הראשונים של רפא"ל היו חיל האוויר וחיל התותחנים. אולם לאחר זמן, למרות הניסויים המוצלחים החילות ויתרו על הטיל, ששמו שונה ל"לוז".התפתחות תפישת הסט"יל בסוף שנות ה-50 הצטיידו ציי ערב בספינות אוסה וקומאר מתוצרת ברית המועצות, שחימושן העיקרי היה טילי סטיקס עם רב"ת מכ"מי עם טווח פעולה של כ-40 ק"מ. חיל הים, שבתקופה זו היה בבעלותו שלוש משחתות ופריגטות, ספינות טורפדו ונחתות טנקים, הבין כי כדי להתגבר על העדיפות הכמותית והטכנולוגית של ציי ערב, עליו לפתח תורת לחימה חדשה. חיל הים שנציגיו היו בניסויים, החליט לאמץ את הטיל. וכבר בשנת 1959 נעשה ניסוי מוצלח על גבי המשחתת אח"י אילת. הקושי המרכזי בהמשך הפיתוח הטיל עבור חיל הים הוא להקטין את הרתע של המנוע הרקטי שלו בכדי שיהיה ניתן לשגרו מכלי שיט קטן.וכך התגבשה התוכנית, לייצר מספר רב של ספינות סער קטנות, מהירות ועם טיל הקנדה. הוקמה מנהלת "פרויקט שלכת" ובסוף התהליך בשנת 1965 נחתם חוזה עם המספנה של פליקס אמיו בשרבור של הבאת 12 ספינות.בשנת 1962 במצרים התקיים ניסוי של טיל קרקע-קרקע שפותח בסיוע מדענים גרמנים. בעקבות זאת התקבלה ההחלטה על פיתוח טיל קרקע-קרקע ברפא"ל בדחיפות. וכך המשך הפיתוח של ה"לוז" הועבר לתעשייה אווירת בראשות אורי אבן טוב. עם קבלת הפרויקט, החליטו להחליף את הנתב האופטי בראש ביות מכ"ם פעיל למחצה ושילבה עם מד גובה מכ"מי, וכך הפך ה"גבריאל" לטיל מונחה מכ"ם. פיתוח הטיל הושלם ב-1969. אורי אבן טוב קיבל את פרס ביטחון ישראל על הישג זה.במלחמת יום הכיפורים טיבעו טילי הגבריאל 13 ספינות אויב. טיל הגבריאל שימש כנשק התקיפה העיקרי של חיל הים במשך שלושה עשורים.לוחמה אלקטרונית בשנת 1961 מתמנה סא"ל יצחק שושן לראש ענף גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר). יצחק שלמד באקדמיה של צי הצרפתי בברסט ונחשף למערכות הל"א שפעלו במלחמת העולם השנייה משכנע את שלמה אראל (שהיה רמחצ"ד) להקצות תקן של מהנדס אלקטרוניקה עבור חקר הלוחמה האלקטרונית. צמח חירות, שעובד באות התקופה בפיתוח טיל הגבריאל ממונה לתפקיד.העבודת מטה הראשונה שלו הייתה לבדוק את ההנחה של פיקוד חיל הים שכלי שיט קטנים בטוחים מפני טיל הסטיקס. וזאת מפני שמכ"ם לא יוכל לזהות מטרה בסביבה הימית. המחקר שלו הוכיח שהטיל אכן מהווה איום ממשי גם על כלי שיט קטנים.המודיעין על הראש ביות של טיל הסטיקס היה מועט מאוד, ולכן בכדי לחשוף את התכונות שלו עלה הצורך לייצר מערכת המגלה שידור מכ"ם (מגל"ם). בתקופה זו, אמצעי ל"א נחשבו סודיים ביותר בעולם, ועל כן צמח החליט לבנות אותו בארץ, על בסיס עודפי מכ"מים ממלחמת העולם השנייה. אחרי שרתם את אלת"א, רפא"ל ואלביט, תוך חצי שנה הותקן במשחתת אח"י אילת אב טיפוס המבצעי הראשון, שכונה "בת קול". לאחר מכן, על בסיס שיפור מערכת מחברה איטלקית, הצליחו לייצר מגל"ם משופר בשם "שלדג".כמעט ללא תקציב, השתמש צמח במוצר של חברה בריטית שפיתחה רקטות מוץ לירי מסירות הצלה, עבור מחקר ואפיון רקטת המוץ עבור הטעיית הרב"ת. וכך רתם צמח את רפא"ל לייצר רקטת מוץ להטעיה ייעודית בשם "אבשלום".גילוי המכ"מים הראשונים של חיל הים נרכשו עם הסטילים מחברת תומפסון-CSF . לאחר מלחמת ששת הימים, על רקע האמברגו הצרפתי ותכנון של בניית ספינות סער 4 במספנות ישראל הוחלט לפתח מכ"ם ישראלי. את היוזמה לפיתוח המכ"ם הדגון, רקח חרות צמח עם נינו לוי מנכ"ל אלתא (אלקטרוניקה תעשייה אווירית) בשנותיה הראשונות. המהנדס המרכזי בפרויקט היה סרג' לנדסמן, נחשב לאבי תורת המכ"ם בישראל, וקיבל על הפיתוח פרס ביטחון ישראל. עמוס דגן כיהן כראש ענף אלקטרוניקה הוביל את הפיתוח ועל מעורבותו זו זכה בשנת 1974 בפרס ביטחון ישראל.מלחמת יום כיפור ואחריה באוקטובר 1967, בעת סיור במים בינלאומיים מול חופי פורט סעיד הטביע חיל הים המצרי את אח"י אילת בעזרת טילי סטיקס. הייתה זו מתקפת טילי ים-ים הראשונה בעולם. בשנת 1970 נפגיעה סירת הדייג אורית שהייתה רק באורך של 20 מטר כתוצאה מירי של ארבע טילי סטיקס מעבר אוסה מצרית.עקב כל אלה, הבין חיל הים שהסטי"לים פגיעים והפנה משאבים נוספים לענף לוחמה אלקטרונית, להמשך פיתוח ושדרוג האמצעים. כמו כן, גיבש התמודדות טקטית אל מול הטיל שיבוא לידי ביטוי בקרב לטקיה.במלחמת יום כיפור, בעזרת מערכות הלחימה הצליחו הסטי"לים להיות עם יוזמה התקפית. למרות שטילי הסטיקס הסובייטים היו ארוכי טווח ביחס לטילי הגבריאל, טווח של 20 ק"מ. ובכדי להגיע למגע נאלצו כלי השיט של חיל הים לצמצם מרחק מה שהעלה את פגיעותם, אך מעטפת הל"א סיפקה להם הגנה בשלב זה, עד שהספינות הגיעו לטווח ירי, ופגעו בכל כלי השייט. לאחר מלחמת יום כיפור המשיך חיל הים בתהליך ההתעצמות. למערכת הנשק "גבריאל" הוספו טילי "הרפון" אמריקאים. בשנת 1991 בוצע ניסוי מבצעי ראשון של "טיל נגד טילים" - הברק, בפיתוח של רפאל.המאה ה-21הפגיעה באח"י חנית במהלך מלחמת לבנון השנייה, חזבאללה שיגרו אל עבר אח"י חנית טיל נגד ספינות מדגם C-802. הטיל פגע במנוף שנמצא בירכתיים,אש פרצה בתאי המגורים מתחת לסיפון מנחת המסוקים וארבעה חיילים נהרגו. תחקיר האירוע העלה כי היו ליקויים נוספים במכשור הספינה באותו היום שהיו אמורים להשביתה. אחד מהם הוא תקלה במכ"ם המרכזי של הספינה לגילוי טילים ומטוסים, תקלה שלא דווחה למפקד הספינה.אירוע הפגיעה, הגביר את המודעות להשתנות התפיסתית של האויב במסגרתה נדד האיום ליבשה, והדגיש עוד יותר את הצורך ביכולות ההגנה העצמית של הספינה. מאז מערכות רבות בחיל הים שודרגו.הגנה על אסדות בשנים 2009–2012 התגלו במים הכלכליים של מדינת ישראל מספר מאגרי גז גדולים. וצה"ל וחיל הים קיבלו את המשימה להגן על הנכס המשמעותי הכלכלי של אסדות הגז. לשם זאת אישר משרד הביטחון בצורך ברכש של 4 ספינות חדשות. ובאי 2015 נחתם החוזה עם מספנת TKMS לבניית ארבע ספינות שיקראו "סער 6" הבנויות על בסיס המבנה של הקורבטות הגרמניות מסדרת בראונשווייג K130. כאשר המספנה הגרמנית תבנה רק את גוף הספינות ומערכות ההנעה, בעוד שמערכות הלחימה יורכבו בארץ. רוב מערכות הלחימה בספינה הן פרי פיתוח של החברות הביטחוניות הישראליות.ב-2 ביולי 2022 זוהו שלושה כטב"מים עוינים, שטסו מכיוון לבנון אל עבר אסדת הגז "כריש". המל"ט הראשון הופל על ידי מטוס "ברק" של חיל האוויר. והשניים האחרים הופלו על ידי טילי הברק מספינת הטילים אח"י אילת (סער 5).סערי 6 את כלל הפיתוחים של מערכות הלחימה עבור סערי 6, הובילה מחלקת מעל"ח עם התעשיות השונות.כחלק מתהליך אפיון הספינה, על מנת למזער החזר מכ"ם של הספינה, בוצעו התאמות ושינויים בגוף הספינה כבר בשלב התכנון אשר איפשרו החזר מכ"מי נמוך יותר וכך גם סבירות גילוי נמוכה יותר.על הספינות החדשות מותקן מכ"ם "אדיר" בתצורת מערך מופע, אשר כוללת ארבעה "קירות" לגילוי מלא של 360 מעלות, ומעקב אחר מטרות רבות.בנובמבר 2022 צה"ל פרסם ניסוי מוצלח במערכת ההגנה האווירית לטווח בינוני, "ברק מגן", ביירוט טיל מטרה שדימה טיל שיוט מתקדם. כמו כן מערכות גבריאל 5 הותמעו בספינה עבור יירוט טילים ולתקיפה ארוכת טווח באמצעות טילי ים-ים מתקדמים.הספינות יכללו גם את "כיפת מגן" (C-Dome), הגרסה הימית של כיפת ברזל. בסוף חודש מאי 2023, הושלמו בהצלחה סדרת ניסויי יירוט של המערכת מספינת המגן סער 6 אל מול רקטות, טילי שיוט וכטב"מים.נופלי היחידה רס"ן אלעד-חי חורש ז"ל רס"ן עמי וייס ז"ל רס"ן גיא ארזי ז"למפקדי היחידה אל"ם חרות צמח - על פעילותו המקצועית בתחום הל"א זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל. תא"ל ישראל אביר - על פעילותו להבאת סערי 4 זכה בפרס ביטחון ישראל. בשנים 1975–1977 שימש כרמצ"ד. אל"ם פלג לפיד אל"ם רחמים ענתבי אל"ם דוד ניצן אל"ם מאיר מורג אל"ם רמי שרון אל"ם שלמה שחר אל"ם רמי בן עמי אל"ם יואב תורג'מן אל"ם יצחק מאיה אל"ם ששי חודדה תא"ל אריאל שיר אל"ם אלי פרידמן אל"ם יובל קוט אל"ם ג.ראו גם מספן הציוד מספנת חיל הים גז טבעי בישראל לוז סער 6קישורים חיצוניים בני מיכלסון, נשק נולד -סיפורן של סירות הנפץ. באתר הגבורה.שבתאי לוי, סיפור פיתוח טיל הלוז, פרויקט תעוד תולדות חיל־הים. עמותת חיל הים ניסוי טיל ג-25-ארכיון צה"ל ומעהב"ט, באתר יוטיובהערת שולייםיחידות חיל הים הישראליצה"ל: יחידות פיתוח וייצור טכנולוגי
2226735
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%27%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F%20%D7%A1%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%9F
ז'וליין סלסטן
ז'וליין אלבר מארק סלסטן (בצרפתית: Julien Albert Marc Célestine; נולד ב-24 ביולי 2004 בפריז שבצרפת) הוא כדורגלן צרפתי המשחק בעמדת הבלם. קריירת מועדונים קישורים חיצוניים כדורגלנים צרפתים בלמי כדורגל צרפתים כדורגלני מולנבק כדורגלני לאון צרפתים שנולדו ב-1997
ז'וליין אלבר מארק סלסטן (בצרפתית: Julien Albert Marc Célestine; נולד ב-24 ביולי 2004 בפריז שבצרפת) הוא כדורגלן צרפתי המשחק בעמדת הבלם.קריירת מועדוניםקישורים חיצוניים כדורגלנים צרפתיםבלמי כדורגל צרפתיםכדורגלני מולנבקכדורגלני לאוןצרפתים שנולדו ב-1997
2226772
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%AA%D7%9C%20%D7%95%D7%95%D7%A7%D7%A8
אתל ווקר
אתל ווקר, באנגלית: Ethel Walker (9 ביוני 1861 - 2 במרץ 1951) הייתה ציירת סקוטית של דיוקנאות, פרחים, נופי ים וקומפוזיציות דקורטיביות. משנת 1936, ווקר הייתה חברה ב"קבוצת לונדון" עבודתה מציגה את ההשפעה של האימפרסיוניזם, גוגן ואמנות אסייתית. ווקר השיגה הצלחה ניכרת לאורך הקריירה שלה, והפכה לחברה הראשונה שנבחרה למועדון האמנות האנגלי החדש בשנת 1900. עבודותיה של ווקר הוצגו רבות במהלך חייה, באקדמיה המלכותית, בחברה המלכותית לאמנויות ובגלריה לפבר. היא ייצגה את בריטניה בביאנלה בוונציה ארבע פעמים, ב-1922, 1924, 1928 ו-1930. אמנם ווקר הכריזה ש'אין דבר כזה אמנית אישה. יש רק שני סוגים של אמנים - גרועים וטובים', היא נבחרה לנשיאת כבוד של מועדון האמנות הבינלאומי לנשים ב-1932. זמן קצר לאחר מותה, היא הייתה מושא לרטרוספקטיבה גדולה בגלריית טייט ב-1951 לצד גוון ג'ון ופרנסס הודג'קינס. ביוגרפיה ווקר נולדה ב-9 ביוני 1861 באדינבורו, ילדתם הצעירה של ארתור אבי ווקר (איש יורקשייר) ואשתו השנייה, איזבלה (לבית רוברטסון), סקוטית. השכלתה התיכונית הייתה בברונדסברי בלונדון, שם לימד אותה ציור הקטור קפירטי. לאחר בית הספר התיכון, ווקר למדה בבית הספר רידלי לאמנות. ב-1880 היא הכירה את עמיתה האמנית קלרה כריסטיאן (1868-1906), והשתיים החלו לחיות, לעבוד וללמוד יחד. היא למדה בבית הספר לאמנות פוטני, וביקרה במדריד, שם יצרה עותקים של יצירות של דייגו ולסקס. היא למדה בבית הספר לאמנות ווסטמינסטר בלונדון, שם היה המורה הפופולרי פרדריק בראון. בסביבות 1893 היא הלכה בעקבות בראון לבית הספר סלייד לאמנות להמשך לימודים. בזמן שהייתה ב"סלייד", היא גם לקחה שיעורי ציור בערב עם וולטר סיקרט. היא תחזור לבית הספר סלייד ב-1912 וב-1916 כדי ללמוד ציור פרסקו וטמפרה; ושוב ב-1921 ללמוד פיסול אצל ג'יימס האוורד תומאס. קריירת אמנות ווקר הפיקה אוסף גדול של יצירות מז'אנרים שונים, הכוללים פרחים, נופי ים, נופים ונושאים מיתיים. השפעותיה כללו אמנות יוונית ורנסאנס, כמו גם ציור סיני ופילוסופיה טאואיסטית. היא התעניינה גם בדמות האישה. ווקר ידועה בעיקר בזכות דיוקנאותיה של הדמות הנשית, תוך שימת לב מיוחדת לפרטי ההבעה והמזג האישי של הדוגמנית. משיכות המכחול הברורות והטקטיות שלה מסתירות פרטים מיותרים, ובכך מאפשרות לה להדגיש את ההיבטים של מצב הרוח של הרגע. ווקר הייתה תומכת של הדמות הנשית הטבעית, ולעיתים קרובות נזפה בפומבי בנשים אחרות על לבושן, האיפור והבגדים הכבדים שהסתירו את צורתן. הדוגמניות שלה מעולם לא הורשו לשים איפור, שפתון או לק במהלך הדיגמון. היא ציירה סדרה של יצירות ששיקפו נושאים מיתולוגיים, וכמה יצירות המתארות דוגמניות עירומות. ביצירה אחת, שכותרתה ״ההשבעה״, השתמשה ווקר ב-25 דוגמניות, כולן בלבוש דל או עירום, כורעות סביב שלוש דוגמניות שלובשות בד שקוף. ציפורים מתעופפות מעל הראשים בציור. היצירה נחשבת למפורטת ביותר שלה. נראה היה שהעבודות של ווקר לאורך הקריירה שלה לכדו את הרוח האנושית תוך כדי הדגשת יופיו של הגוף הנשי. לאמנות שהפיקה ווקר, הייתה השפעה חיובית ומעוררת מחשבה על האמנות כולה. האמנות שלה מוצגת באופן קבוע בתערוכות בגלריות רבות, ובראשן גלריית גייטהאוס בגלאזגו, סקוטלנד. היא נבחרה לשותפה של האקדמיה המלכותית ב-1940. כאמנית דיוקנאות, הנושאים של ווקר היו שונים ממכרים מזדמנים ועד חברים קרובים ומקורבים. ווקר ציירה את האמנים האחרים לוסיאן פיסארו, ניקולט מקנמארה ואורובידה קמי פיסארו, כמו גם אנשי חברה כולל הפוליטיקאית האמריקאית-בריטית ננסי אסטור, הרוזנת מסטראת'קונה ועורכת המגזין והספרים ג'ואן ורנר לורי. ידידותה של ווקר עם אסטור נפגעה לאחר שווקר סירבה לשנות את הציור המוגמר והכריזה על אסטור כ"סנובית". בסתיו 1933 פגשה ווקר את השחקנית פלורה רובסון ואת השחקן סי הארלס לאוטון וציירה לפחות שני דיוקנאות של רובסון. בתקופה זו הוא הזמין את ווקר לצייר את אשתו אלזה לנצ'סטר בתור פרו ב"אהבה לאהבה" של ויליאם קונגרב, בו כיכבו כל שלושת השחקנים ב-Sadler's Wells במרץ 1934. ווקר ציירה את ברברה הפוורת' הצעירה בזמן ששהתה במפרץ רובין הוד, שם היה לווקר קוטג' המשקיף על הים. ווקר ציירה את דמותו של כריסטופר רובין, מילן הצעיר, שהיה תלוי בחדר העבודה של א.א. מילן, מחבר הספר פו הדוב. חיים אישיים ווקר נחשבה לאמנית חברתית במיוחד, שחיה במשך שנים רבות בסטודיו שלה בצ'יין ווק, צ'לסי, ולקחה חלק פעיל בחיי האמנות של האזור. הסופר, הסופר והמבקר האירי רב ההשפעה ג'ורג' מור (סופר) זיהה את כישרונה של ווקר, והכיר לה את האימפרסיוניזם הצרפתי כאשר פגשה אותו בפריז כשחזרה ללונדון מביקור בספרד. מאוחר יותר אפשר מור לווקר שימוש בדירתו ברחוב ויקטוריה, לונדון, שם ציירה את אנג'לה, מה שראה אותה התקבלה לבית הספר לאמנות האנגלי החדש. בין חבריה של ווקר היה הסופר וויליאם רוטנשטיין, שבמארס 1935 כיבד את ווקר בארוחת ערב במלון בלגרייב בהשתתפות כשבעים אורחים, בהם חברי קבוצת בלומסברי וירג'יניה וולף, דאנקן גרנט וונסה בל, לצד האמנים עמיתיהם וילסון סטר והנרי טונקס. . וולף כתבה ביומנה שהיא 'נהנתה מאוד במסיבה של אתל אמש'. ווקר גם הציעה לצייר את וולף בעירום, כפי שתיאר וולף במכתב: 'אני הולך להיות צבוע, עירום מוחלט, על ידי אישה בשם אתל ווקר שאומרת שאני דמותה של לילית'. בשנות השמונים לחייה התיידדה ווקר עם האמן הפולני מריאן קרטוצ'וויל, שברח מאירופה הכבושה והגיע ללא פרוטה ללונדון ב-1947 ווקר הייתה מבוגרת מכדי לתמוך בקריירה של קרטוצ'וויל כפי שאולי קיוותה, וקרטוצ'וויל צייר את האומנית שוכבת על ערש דווי . עם מותה של ווקר, נודע לקרטוצ'וויל כי היא הפכה אותו למוטב בירושתה, שכללה את שאר את כל הציורים בסטודיו שלה. יחד עם אשתו קתלין בראון, העניקו בני הזוג קראטצ'וויל מאוחר יותר רבות מיצירות אלו לגלריות, כולל שבע יצירות שהוצגו למכון קורטולד לאמנות ב-1973. ווקר מוכרת כאמנית לסבית, עובדה שמבקרים ציינו שהיא ניכרת באומץ בהעדפתה לנשים ולעירום. הוצע כי ווקר הייתה אחת האמניות הלסביות המוקדמות ביותר שחקרו את המיניות שלה בגלוי בעבודותיה. בעוד שווקר נחשבה לאחת האמניות הבריטיות הבולטות, השפעתה פחתה לאחר מותה, אולי בין השאר בשל חגיגת המיניות הנשית שלה. גלריה קישורים חיצוניים הערות שוליים ציירות סקוטיות ילידות 1861 נפטרות ב-1951
אתל ווקר, באנגלית: Ethel Walker (9 ביוני 1861 - 2 במרץ 1951) הייתה ציירת סקוטית של דיוקנאות, פרחים, נופי ים וקומפוזיציות דקורטיביות. משנת 1936, ווקר הייתה חברה ב"קבוצת לונדון" עבודתה מציגה את ההשפעה של האימפרסיוניזם, גוגן ואמנות אסייתית. ווקר השיגה הצלחה ניכרת לאורך הקריירה שלה, והפכה לחברה הראשונה שנבחרה למועדון האמנות האנגלי החדש בשנת 1900. עבודותיה של ווקר הוצגו רבות במהלך חייה, באקדמיה המלכותית, בחברה המלכותית לאמנויות ובגלריה לפבר. היא ייצגה את בריטניה בביאנלה בוונציה ארבע פעמים, ב-1922, 1924, 1928 ו-1930. אמנם ווקר הכריזה ש'אין דבר כזה אמנית אישה. יש רק שני סוגים של אמנים - גרועים וטובים', היא נבחרה לנשיאת כבוד של מועדון האמנות הבינלאומי לנשים ב-1932. זמן קצר לאחר מותה, היא הייתה מושא לרטרוספקטיבה גדולה בגלריית טייט ב-1951 לצד גוון ג'ון ופרנסס הודג'קינס.ביוגרפיה ווקר נולדה ב-9 ביוני 1861 באדינבורו, ילדתם הצעירה של ארתור אבי ווקר (איש יורקשייר) ואשתו השנייה, איזבלה (לבית רוברטסון), סקוטית. השכלתה התיכונית הייתה בברונדסברי בלונדון, שם לימד אותה ציור הקטור קפירטי.לאחר בית הספר התיכון, ווקר למדה בבית הספר רידלי לאמנות. ב-1880 היא הכירה את עמיתה האמנית קלרה כריסטיאן (1868-1906), והשתיים החלו לחיות, לעבוד וללמוד יחד. היא למדה בבית הספר לאמנות פוטני, וביקרה במדריד, שם יצרה עותקים של יצירות של דייגו ולסקס. היא למדה בבית הספר לאמנות ווסטמינסטר בלונדון, שם היה המורה הפופולרי פרדריק בראון. בסביבות 1893 היא הלכה בעקבות בראון לבית הספר סלייד לאמנות להמשך לימודים. בזמן שהייתה ב"סלייד", היא גם לקחה שיעורי ציור בערב עם וולטר סיקרט. היא תחזור לבית הספר סלייד ב-1912 וב-1916 כדי ללמוד ציור פרסקו וטמפרה; ושוב ב-1921 ללמוד פיסול אצל ג'יימס האוורד תומאס.קריירת אמנות ווקר הפיקה אוסף גדול של יצירות מז'אנרים שונים, הכוללים פרחים, נופי ים, נופים ונושאים מיתיים. השפעותיה כללו אמנות יוונית ורנסאנס, כמו גם ציור סיני ופילוסופיה טאואיסטית. היא התעניינה גם בדמות האישה. ווקר ידועה בעיקר בזכות דיוקנאותיה של הדמות הנשית, תוך שימת לב מיוחדת לפרטי ההבעה והמזג האישי של הדוגמנית. משיכות המכחול הברורות והטקטיות שלה מסתירות פרטים מיותרים, ובכך מאפשרות לה להדגיש את ההיבטים של מצב הרוח של הרגע.ווקר הייתה תומכת של הדמות הנשית הטבעית, ולעיתים קרובות נזפה בפומבי בנשים אחרות על לבושן, האיפור והבגדים הכבדים שהסתירו את צורתן. הדוגמניות שלה מעולם לא הורשו לשים איפור, שפתון או לק במהלך הדיגמון. היא ציירה סדרה של יצירות ששיקפו נושאים מיתולוגיים, וכמה יצירות המתארות דוגמניות עירומות.ביצירה אחת, שכותרתה ״ההשבעה״, השתמשה ווקר ב-25 דוגמניות, כולן בלבוש דל או עירום, כורעות סביב שלוש דוגמניות שלובשות בד שקוף. ציפורים מתעופפות מעל הראשים בציור. היצירה נחשבת למפורטת ביותר שלה. נראה היה שהעבודות של ווקר לאורך הקריירה שלה לכדו את הרוח האנושית תוך כדי הדגשת יופיו של הגוף הנשי. לאמנות שהפיקה ווקר, הייתה השפעה חיובית ומעוררת מחשבה על האמנות כולה. האמנות שלה מוצגת באופן קבוע בתערוכות בגלריות רבות, ובראשן גלריית גייטהאוס בגלאזגו, סקוטלנד. היא נבחרה לשותפה של האקדמיה המלכותית ב-1940. כאמנית דיוקנאות, הנושאים של ווקר היו שונים ממכרים מזדמנים ועד חברים קרובים ומקורבים. ווקר ציירה את האמנים האחרים לוסיאן פיסארו, ניקולט מקנמארה ואורובידה קמי פיסארו, כמו גם אנשי חברה כולל הפוליטיקאית האמריקאית-בריטית ננסי אסטור, הרוזנת מסטראת'קונה ועורכת המגזין והספרים ג'ואן ורנר לורי. ידידותה של ווקר עם אסטור נפגעה לאחר שווקר סירבה לשנות את הציור המוגמר והכריזה על אסטור כ"סנובית". בסתיו 1933 פגשה ווקר את השחקנית פלורה רובסון ואת השחקן סי הארלס לאוטון וציירה לפחות שני דיוקנאות של רובסון. בתקופה זו הוא הזמין את ווקר לצייר את אשתו אלזה לנצ'סטר בתור פרו ב"אהבה לאהבה" של ויליאם קונגרב, בו כיכבו כל שלושת השחקנים ב-Sadler's Wells במרץ 1934. ווקר ציירה את ברברה הפוורת' הצעירה בזמן ששהתה במפרץ רובין הוד, שם היה לווקר קוטג' המשקיף על הים. ווקר ציירה את דמותו של כריסטופר רובין, מילן הצעיר, שהיה תלוי בחדר העבודה של א.א. מילן, מחבר הספר פו הדוב.חיים אישיים ווקר נחשבה לאמנית חברתית במיוחד, שחיה במשך שנים רבות בסטודיו שלה בצ'יין ווק, צ'לסי, ולקחה חלק פעיל בחיי האמנות של האזור. הסופר, הסופר והמבקר האירי רב ההשפעה ג'ורג' מור (סופר) זיהה את כישרונה של ווקר, והכיר לה את האימפרסיוניזם הצרפתי כאשר פגשה אותו בפריז כשחזרה ללונדון מביקור בספרד.מאוחר יותר אפשר מור לווקר שימוש בדירתו ברחוב ויקטוריה, לונדון, שם ציירה את אנג'לה, מה שראה אותה התקבלה לבית הספר לאמנות האנגלי החדש. בין חבריה של ווקר היה הסופר וויליאם רוטנשטיין, שבמארס 1935 כיבד את ווקר בארוחת ערב במלון בלגרייב בהשתתפות כשבעים אורחים, בהם חברי קבוצת בלומסברי וירג'יניה וולף, דאנקן גרנט וונסה בל, לצד האמנים עמיתיהם וילסון סטר והנרי טונקס. . וולף כתבה ביומנה שהיא 'נהנתה מאוד במסיבה של אתל אמש'. ווקר גם הציעה לצייר את וולף בעירום, כפי שתיאר וולף במכתב: 'אני הולך להיות צבוע, עירום מוחלט, על ידי אישה בשם אתל ווקר שאומרת שאני דמותה של לילית'. בשנות השמונים לחייה התיידדה ווקר עם האמן הפולני מריאן קרטוצ'וויל, שברח מאירופה הכבושה והגיע ללא פרוטה ללונדון ב-1947 ווקר הייתה מבוגרת מכדי לתמוך בקריירה של קרטוצ'וויל כפי שאולי קיוותה, וקרטוצ'וויל צייר את האומנית שוכבת על ערש דווי . עם מותה של ווקר, נודע לקרטוצ'וויל כי היא הפכה אותו למוטב בירושתה, שכללה את שאר את כל הציורים בסטודיו שלה. יחד עם אשתו קתלין בראון, העניקו בני הזוג קראטצ'וויל מאוחר יותר רבות מיצירות אלו לגלריות, כולל שבע יצירות שהוצגו למכון קורטולד לאמנות ב-1973.ווקר מוכרת כאמנית לסבית, עובדה שמבקרים ציינו שהיא ניכרת באומץ בהעדפתה לנשים ולעירום. הוצע כי ווקר הייתה אחת האמניות הלסביות המוקדמות ביותר שחקרו את המיניות שלה בגלוי בעבודותיה. בעוד שווקר נחשבה לאחת האמניות הבריטיות הבולטות, השפעתה פחתה לאחר מותה, אולי בין השאר בשל חגיגת המיניות הנשית שלה.גלריהקישורים חיצונייםהערות שוליים ציירות סקוטיותילידות 1861נפטרות ב-1951
2226803
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%AA%20%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D
מערת דודים
מערת דודים היא מערה במעלה ה-"קניון הרטוב" של נחל דוד שאר בשמורת עין גדי. המערה מלאה במים נקיים הנשפכים דרך מפל דוד לשאר הנחל. מערת דודים קרויה על שמו של דוד המלך אשר מאמינים כי במערה זו התחבא משאול המלך. מערת דודים היא יעד תיירותי לרחצה ולביקור וניתן להגיע אליה דרך הכניסה לשמורת עין גדי.
מערת דודים היא מערה במעלה ה-"קניון הרטוב" של נחל דוד שאר בשמורת עין גדי. המערה מלאה במים נקיים הנשפכים דרך מפל דוד לשאר הנחל. מערת דודים קרויה על שמו של דוד המלך אשר מאמינים כי במערה זו התחבא משאול המלך. מערת דודים היא יעד תיירותי לרחצה ולביקור וניתן להגיע אליה דרך הכניסה לשמורת עין גדי.